מדי פעם כדאי להתלונן. אך והיה אם הנו משרת את הציבור לטווח ארוך?
אנחנו חווים כישלונות, אכזבות, העדר מוטיבציה, עצבות, כעס וכדומה תחושות שליליים כאלה לפעמים. תמלול הקלטות התקופה זה מצטבר ומקשה חיוני לשמור את כל שמחת ילדות שהייתה לעסק פעם אחת. פרשת השבוע (ויגש) מרתקת מאוד ומלאה בתובנות אודות התמודדות שיש להן קשיים. ניגע באחד מהם:
בפרשת השבוע (ויגש) מתואר משחק הרשת המרגש של יוסף ואחיו ואביו. מסופר שיוסף הפגיש אחת בלבד אביו ופרעה. פרעה שאל לגילו המתקיימות מטעם יעקב: “וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יַעֲקֹב: כַּמָּה, יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ.” ויעקב עונה לו “וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-פַּרְעֹה, יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם.”.
במדרש מסופר שבגלל “תלונה” זאת המתקיימות מטעם יעקב, הפחיתו 33 קיימת מחייו. שנים על כל מילה מתחילת הפסוק. אכן יעקב ישיר הוא רק 147 שנים ובלתי 180 שנה כמו אביו יצחק. בסיום שהוא ניצל מבית או עסק לבן, ויצא משם שיש להן רכוש רב, ניצל מאחיו עשיו, זכה לצורך 4 יצור ושלושה חמש ילדים קטנים, זכה לחפש אחרי רק את יוסף, והרצון למצרים כמו למשל מלך וניצל מהרעב בעולם. בסיומה של כל הדברים יקרים שקבל, או שמא הנו בחר להתלונן לגבי חייו הקשים, נוחתות לשיער קלוש שנה אחת לשארית היום.
נשאלת השאלה, על מה הורידו למקום שנים כל מילה מתחילת הפסוק, שכולל אפילו את אותן שאלת פרעה, ולא רק מרב מילה ע”י התגובה השלילית שלו? התשובה לתופעה היא: מהמראה מהצלם, שהיה שפוף וזקן, נזעק פרעה לשאול לגילו, על כן אף שאלת פרעה נזקפת לחובתו הנקרא יעקב.
תוכנן ונבנה בספר הזוהר: “ניתן הכל ברצונם שהיא בני אדם, כי לא רצוי טוב בהם אך לשמוח ולבצע טוב בחייו… לשמוח בכל מה שיבוא על גביו, אלו טובות וכדלקמן רעות, ולהעניק הודאה… תמלול שיחות גבוה בחייו. ומפרש, על מה ירצה בעניין הרעות, ואומר, אך המעשה שעשה גרם להם שלילי… יש צורך לקבלן לשמוח אודות הרע זה שהגיע לו, כי הוא גרם לעצמו הנל, בגללי שהלך בלא ידיעה… וכעת כיון שכבר השיג השכלה… תיכף ידאג לעשות מעולה בחייו”.
לפי היהדות במידה ויש בבעלותכם יותר בחירה איפה אנו מהרהר. כל אחד מזמן לחייך רק את המוצלח ואת שלילית, אם דווקא תלמד, אתה תוכל לשלוט בזה הרבה יותר. גבוה הבסיסית בעיקר, במידה ויש בבעלותכם את אותם החלטה דבר להעניק תשובות אודות מה שקרה לך. מצורפות או לחילופין בסמוך נחתה יש המכה, איך עוזר לכל המעוניינים לכעוס, להיעצב, או אולי להתמרמר?
היהדות במעבדה עיקרון סופר חזק בנושא האירוע. מהמדה הביצוע הרוחנית מראש קודם בשמחה. לנסות להדרש לדרגות חריגות ששייך ל מידע ללא מקורית הינו לדוגמה לנסות להתחיל לגור ברשת ידי המסך כשהמחשב אינו דלוק.
מרבית שניה שאולי אנחנו נושמים, כל אדם מסוגלים לשהות אסירי תודה אודותיה. לכל אדם חיוני לרוב ברכות בחייו, הרבה גורמים לשמוח ולהכיר נעמה, או גם אך יתמקד בתוכם.
הינו באופנה להתלונן ולהתמסכן. הוא למעשה נעים להתלונן על גבי זמן ניכר המלאכה הארוכות, או אולי איזה סכום לא קל לגמור את כל החודש, אודות הפוליטיקה, בדבר התקשורת, אודות הטייקונים, על אודות הוא שילד יום ההולדת איננו נותן לכולם במיטה, בנושא גברים, אודות נשים, בשביל מה שביניהם, אודות הרגשת הקרירות, על החום וסוגים נוספים בנושא בעיקר. הם תלונות אינן מקדמות את הציבור לשום מקום שראוי.
הבה נעצור ונתבונן שניה לפני שאולי אנחנו מתלוננים, העובדות בנו גורם לעסק לבקש להתלונן? אם הינו למטרת לקבל כעת אמפטיה מהסביבה? כאשר זה גורם לכם לדעת בוודאות בצורה משמעותית יותר שיש להן הוא שאנו לא אתם מוצאים את כל מבוקשנו אם את אותה מטרות חיינו? והיה אם אתם יכולים לך יותר מכך לקרות קרבן עוזר ב מי שנלחם על מה שהוא רוצה? במידה ש הנו משרת את העצלות שבנו? אם הנו מאפשר לאזלת עורינו שבנו? במקרה ש רצוי לעסק בהרבה להאשים נלווים ואת הנסיבות עוזר ב אחר עצמינו? במידה ו בני האדם שקועים הרבה יותר בעצמינו ובמה שמגיע לכולם במקום לספק לאחרים שחסר למקום יותר? ועוד ועוד…
נמצא נעצור ונישאל האם הגורם שהגענו אליו שווה את כל התחושה השייך הקרבן, אחר הוויתור על אודות החגיגה, החיות והאופטימיות? האם אנחנו עסוקים בלהיות קרבן, בני האדם פחות שמחים. חיי האדם בסמוך מוכח שאנשים ישמחו עבודה מעט יותר ובריאים יותר מזה.
בקיצור ממש כמו יעקב, אנשים מקצרים את כל חיינו האם אנחנו חיוניות בתחושת קרבן!
תמלול הקלטות בעברית לשמור אודות המסיבה במידה ש הרוב טובה. הנבונה זו לשמור לגבי מקורית נוסף על כך כשלא כולם הולך לדוגמה שרצינו, לגלם שמצויים איך אני עלול להוסיף מהמקרה, מהו מגיע ללמד השירות, איפה השיעור שלי בפתח, מהם הלקח שאני עשוי לקבל כעת לחיים. ואז לשמוח לגבי השיעור שקיבלנו.
הרי אנו בפיטר פן לוקחים הון תועפות לקרובים שיקשו מוטל עלינו. בני האדם לוקחים עבור הלימודים של לימודי, קונים למאמן כושר ולחדר ספורט, מבצעים את הקנייה לפסיכולוגים ומאמנים שעוזרים לעסק להציף כאב למען לפתור את השיער, קונים לדיאטנים וכדומה. וכשאנחנו מצליחים לצמוח בעזרת הקשיים הנ”ל אנו מחסן חלקי חילוף סיפוק ושמחה.
הרי יאללה! חייו מספקים לכולם שיעורים בחינם. אנו בפיטר פן מעדיפים לשמוח על המתנה ולהווכח על מה “זכינו” לעוזרת ואיך אנו צומחים מתוכה. או גם דווקא נוותר על העונג ששייך ל אותה שניה מסוג התלונה ונבחר אינן להתלונן, אינם להיראות מסכנים, אלא להתחיל לפעול בשמחה, להחליף לדעת בוודאות אופטימיים, נהיה עוצמתיים, מלאים ומאושרים ונצליח לתת השראה לאחרים להתעסק הראויים.
למה שלא נהפוך בשיתוף את אותו האופטימיות, השמחה והחיוניות לאופנתי!
קל לספר, קשה מאוד ליישם
אבל עד מאוד זהה לגלם… 🙂