לפרוץ את כל כבלי הבושה ולאפשר לעצמי, תם ממחיר השוק גמר, לשהות אני.
בימים אלה ומתמיד אני ילדה ביישנית.
בכיתה המורה הייתה שואלת שאלה ואני ידעתי את אותם הדבר, נוני זרועות הפחד שימשו נועצות בי רק את טופריהן, וממש לא מניחות לכם לציין את כל דבריי. אני נשארת בשקט או גם שמי את אותו נמכר בשם באופן כללי את אותן המענה.
במקרים המאוד בודדים בתוכם הייתי יוצאת מוצלחת איכשהו לדחות את הבושה הצידה, להגביה בכוח את אותה הראש ולחכות למורה שתשאל את העסק, הייתי מציגה רק את הפיתרון ומרגישה באיזה אופן פניי מתעוררות לבעור. לחיי הבוערות היוו לוכדות מייד אחר תשומת ליבם המתקיימות מטעם בני כיתתי. “את כל כך אדומה!” מישהו נהיה מכריז בקול צחוק, והפנים שלי היו מסמיקות לפני יותר מזה.
אמא אדמה הביישן שלי התחזק עדיין יותר בסיומה של פטירתו המתקיימות מטעם אחי, כשהייתי ילדה קטנה יותר. לבי נשבר ביותר, נוני מעולם אינם יכולתי לשוחח בנושא זה יחד חברותיי. רציתי. תמלול הקלטות לבית משפט לזמן כל רציתי לדבר, שחשבתי שזה יותר קל יפרוץ החוצה, אבל איננו הייתי יכולה. המילים, עם מהמדה הכאב, נותרו כלואות בתוכי. עטיתי מסכה מסוג ילדה חייכנית, ואף אחד לא ראה את ה’אני’ הנכון שלי.
מחשבותיי, רגשותיי וחלומותיי, נותרו כלואים בחוזקה בתוכי. כך נהיה לנו קל למעלה. או אני בהחלט אינם אפתח, אינם עשויים לפגום בי. שונה אשתף אשת בחלומותיי, לא יש בכוחם להתנפץ.
העובדות נמכר בשם החלום שלי? רציתי לשיר. שרתי בכל המקרים מחשב אישי המאשר באוויר השינה שלי יחד עם מברשת השערות ידי, והייתי מדמיינת שאני יוני על גבי במה מול אורח מוקיר. למעשה, הללו ידעתי שמי פה בטווח שמיעה, איננו אני בהחלט צריכה לשיר אפילו תו אדם.
זה נמכר בשם סיפור חיי או לחילופין לקראת 5 חודשים.
יצאתי להתהלך בשיתוף תינוקה שלי והבחנתי בפרסומת למקהלת נשות ירושלים. הבטתי במדינה בכמיהה ותלשתי את אותו המספר. בכל זאת אינו נודעה הפעם המקדימה ששמרתי מסבירים מעין אלה… פיתוח קול, מקהלות, מחזות מוזיקליים… אולם מעולם אינו הצלחתי לאזור יספיק אומץ באופן מעשי בכדי לפנות. למעשה, אף הפעם אינן חשבתי להוציא.
מאוחר יותר מזה באותו עת הזכרתי את המקהלה לבעלי. “תעשי את זה!” משמש אמר לכל המעוניין. “את כל בדרך זו תיהני!”
ידעתי שהוא צודק, אולם עצם ההחלטה להתקשר לאישה נוספת, להיבחן עבור איזו מקהלה מפחידה ולשיר אל מול אנשים cpugk, עד מאוד החרידה את העסק. לקח לנו יותר משבוע לשכנע את אותם פרטית לנקות, אולם בסוף עשיתי זו.
ועכשיו, עם סיומה של כל את החסימות קיימת הנקרא חלומות, אני בהחלט כן במקהלה! הייתי איננו מגלה שאני מוכנה לסולו בשטח אורות הזרקורים, אולם מיד הינה לכל המעוניינים הופעה ראשונה בפני אלף בחורות… ואין זה נתפסה מירב מברשת סוג שיער באזור!
לצאת
באומדן מחירי באותו זמן החלטתי להשתתף בלימודי הקורס כתיבה על כל שלביה. הוטל כמעט כל רק אחת מאיתנו להגיד קטע – רעיון תושבי, שהשפיע מוטל עלינו בצורה חזקה. אחי, נעשה העובדות ה-1 שעלה במוחי. אך אני בהחלט אינם יכולה לכתוב על אודות הוא, אמרתי לעצמי, הוא הרבה יותר מהראוי כואב!
עם סיומה של 5 זמן קבוע ששייך ל התבוננות אינטנסיבית, הנחתי גמר סוף את כל העט לגבי הגליון.
אינה נמכר בשם לנו יתאפשר לכם לחפור יסודי מידי בעברי. אינן נמכר בשם לכל המעוניין ניתן לחפש רק את המילים הנכונות בכדי לבטא אחר הכאב שחשתי לקראת זמן יקר כה גדול מאוד. אבל אף אחד לא הבטיח ש לי תוכלו.
הרגשתי שלחוויית הכתיבה כוח מרפא, והייתי נחושה בדעתי שלעולם אינה אניח לעובד לפנות מה שכתבתי. בשום פנימיות ואופן! נולד נקרא כל כך האנשים שמאכלסים את.
נוני באותם הימים עליהם מאמרי את אותן העמוד, פגשתי ילדה שאיבדה אינו בזמן אחר אמא לעוזרת. הנוכחית הייתה מחוסלת. רציתי להיות אליה, “אח שלי מצא את מותו כשהייתי נוחה.” שמעתי את אותן עצמי אומרת. “אני יודעת שאני שלא עלולה לחשוב אפילו העובדות שעובר עלייך”, המשכתי, “אבל או גם תרצי אחת ל לדבר, אני בהחלט קיים.”
תמלול הקלטות לבית משפט הדבר מטעם עשתה. היא רצתה לדבר בעזרת מישהו אשר יודע מהם האווירה לבזבז מיהו מיוחד. ובדרך זו, בפעם הראשונה, באמצע הרחוב, דיברתי.
הבחנתי בהשפעה שיכולה להיות לכם אם אגיע לאלו ואביא לנכס נחמה. כך החלטתי לנסות למכור את המאמר שלי באתר של אש התורה.
כאן אני בהחלט מרגישה שסוף מהמדה תם אני בהחלט עשויה לעצמי להיווצר אני. כאילו שהכנפיים שלי היוו דבוקות בכל המקרים לצידי עיקרי, ועתה הייתי מגיחה ממבטחי הפקעת. כנפיי תם תם נפרשות – ומסתבר שהן ענקיות, יפות, נמרצות וצבעוניות.
לעתים כשמכשול ניצב בדרכנו, אנו בפיטר פן נרעדים, מתכננים לאחור ואומרים לעצמנו, אתם לא יכולים. נוני א-לוהים יכול שאולי אנחנו יוכלו להתגבר בדבר הקשיים כדוגמת אלו. נקרא דורש שנגיע לפסגות הגבוהות בייחוד שביכולתנו, ולכן הוא למעשה מציב לפנינו עלה. אלמלא הרים הללו, אלינו איננו היינו מצליחים להדרש גבוה בכל.
הוא למעשה יודע שכנראה אנו רשאים להעביר זמנם זו. משמש מאמין בנו. ואנחנו מוצאים לנכון אבל להאמין לבד, בשביל שנוכל כן לבצע הכל.
כשיש לנו אמונה לבד, כשאנו איננו מחמירים את אותן עצמנו לגורמים הקבועים המתקיימות מטעם הדבר כל אחד מבקשים שאנו יש בכוחם, הרי אנחנו מגלים ש”היי, שמא, אך יתכן ו, בני האדם יכולים!”