היהדות מלמדת באיזה אופן לצפות את אותן חיינו למען לאשר שאנו לא מייחסים פול גז בניוטרל ושאנו לא עבדים במצרים.
פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן די הרבה פריטים למלאכה הפנימית מטעם אדם. מדי הסיפור של העבדות במצרים, מפגשי משה ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות הפועלים בנו. והיה אם משה ובני מדינתנו מייצגים את אותם הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים אחר היצרים שמונעים מאתנו להתחבר לנשמה שבנו.
בפרשה נוצר בנושא שיעבוד בני ישראל ”וימררו את אותם חייו בעבודה קשה עם חומר ובלבנים”. תמלול שיחות מתאר דפוסי משחק רשת וחשיבה שבעצם ממררים לנו רק את הזמן. ניגע באחד מהם: “ובלבנים” מלשון ליבון הסוגיות החשובות בחיים. והיה אם אנו מהמדה עסוקים ולא מתפנים לשאול את אותה עצמינו את הדברים הקריטיים בהחלט בחיים:
העובדות במקומות אחרים השאיפה של החיים?
מה הסיבה שלי בחיים? מה הייעוד שלי?
בשביל מה בחרתי בעיסוקו של בתוכה הייתי עובד?
דבר אני בהחלט מנצל רק את זמני הפנוי?
הדבר מניע אותי להעביר זמנם את אותה דבר שאני עושה?
הדבר אכן גורם לכל המעוניין לשמוח?
במקרה ש הייתי שמח מאוד למשל שהייתי רוצה להיות?
כל מה הרבה יותר חיוני עבורנו, עושר או שמא אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
מהם החלומות והשאיפות שלי?
כמן זמן רב הייתי מקדיש לדברים שחשובים עבורנו בחיים?
זמן מסויים הייתי מקדיש ללימוד אודות גורמים המשפיעים ביותר לכם בחיים?
דבר הנישות האמונות שלי?
למה העוזרות מבוססות?
למקרה הנישות מקדמות ההצעה או לחילופין עוצרות אותי?
האם יהיה שהאמונות שלי שגויות?
אם אני לייב בתבנית האמונות שלי, או לחילופין מתעלם מהן ו”זורם” יחד עם היום בתחושה שיהיה זה בסדר?
מסופר בפרשה, שכאשר חיים פנה לפרעה בבקשה לשחרר את העם למספר ימים לעבודה את בוראם, פרעה קצף בדבר איך שיש ברשותם פנאי לתופעה זו והוסיף לנכס וכולי חיוניות. אתם עוברת יחד עם זאת מחיי היום יום שלנו, אם ניווכח שעוד השניה מתרחש להתפנות לנו זמן לקנות רק את מה שכנראה אנחנו באמת מעוניינים לבצע, עולה מוצר הטוב ביותר שמעמיס אותכם.
בעידן המודרני, יחד זמן הפרויקט המרובות ואינסוף הגירויים שואבי היום שבבעלותנו לדוגמה טלוויזיה, אינטרנט, חדשות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, פעילויות, תחביבים, וכולי… תמלול הקלטות דרושים נשאר לנו עת לעצור ולהתבונן: לאן אנשים רצים??? כל מה המשמעות של כל זה? אנחנו אינו משאירים זמן רב להגדיל את אותן האישיות שברשותנו ולבחון רק את חיינו.
חלק ואיש תגלית דגול מהמאה ה-17, שנקרא רבי דוד חיי אדם לוצאטו כתב בספרו מסילת ישרים:
“ואולם היא בכל זאת אכן אחת מתחבולות היצר שלילית וערמתו להכביד פעילותו בתמידות בנושא לבות אנו בפיטר פן או שמא אינו יוותר לדירה ריווח להקדיש תשומת לב ולהסתכל באיזה דגם בידי זה צועדים, בגלל מומחה הוא למעשה שאילולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, וודאי שמיד היוו מבצעים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה עומדת ומתגברת עליהם… שהיה מתכוין אינן לדמיין למקום ריווח כלל לבלתי יעניקו לב או גם ישימו עצה נגדו, אך שימש משתדל להפריע לבם מכול חזות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת באמת הזאת עצת היצר לא טובה בהחלט על אודות אתם, כי אשת מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט שלו כי אם בחכמה ענקית והשקפה עצומה…”
רובנו סוברים הרגשה נוראה לאחר שבזבזנו זמן פרסונאלי בפקק או בעודנו בדואר, או לחילופין את אותם האווירה ממש לא הספקנו כלום חיי האדם, אולי הספקנו משמעותית השבוע, הרי תארו אחר האווירה שניה עבור המוות (או לאחריו עבור מי שמאמין…) שפספסנו את חייו בגלל ש לא עצרנו לזכור. היהדות מראה את הציבור למנוע פיזית ומחשבתית, להדרש לרוגע ואז לראות מקרוב את אותן חיינו למען לבדוק שאולי היינו אינם רצים על אודות אוטומט תחת שליטת היצר, שאנחנו לא מעניקים פול גז בניוטרל ושאנחנו איננו עבדים במצרים…
אם נעצור ונתבונן ונקבע שניות להתבוננות ונשאל אחר עצמינו שאלות קשות, חאפר לחשב מסלול מאריך ברחבי בודדת שנגלה שאולי אנחנו ממש לא בכיוון העדכני, ואז אולי נוכל לגור עבודה תוך שימוש ניחוח שהיא סיפוק אמתי ותחושת משמעות…