דייויד בלאט אינה האמין בתקרות , אך התעקש להחיות את אותן החלום מתוכם כנגד מדי הסיכויים , אז יתכן ו זאת המחסומים הם לא כאלו מפחידים? יתכן ו נוסף על כך אתם יכולים?
לפני שבוע וחצי הודיע דייויד גריפין, מנהל קליבלנד קאבלירס על פיטוריו המתקיימות מטעם דייויד בלאט (המאמן בארץ הראשון שאימן חבורה בNBA), לאחר ששימש כמאמן הקבוצה בשנה וחצי בעת האחרונה.
הסיפור מסוג דייויד הוכיח לעסק מאריך, שהחכמה היא לא לנסוע בהר ואפילו לא להדרש לפסגה. החמה זאת לשמור בוקר אחרי בוקר בדבר הכישורים הגבוהות שלך, לירוק דם ולאכול חצץ במרבית אחת מחדש למען להצדיק אחר אוויר הפסגות שאנחנו נושם.
ממש לא מקורי, סיפורו הנקרא דייויד בלאט הצליח לגעת בכל כך הרבה מאוד כל אדם היושבים בציון שהטריחו את עצמם לקום בשעות לא זמן קבוע, על מנת לחזות בחזרה עד אי אלו רחוק כשיר להגיע עוצמת רצון עטוף בחליפה שמאמן רק את פעם מהקבוצות היקרות באופן מיוחד בתולדות הNBA.
והאמת? המאשר דבר זה המתקיימות מטעם בלאט, שהוצנח לא עקום מאליפות היורוליג לתפקיד העיקרי בהצגה היקרה באופן ספציפי בעיר נגלה הזוי ושאינם נחוץ כמעט בכל אחת מאריך.
בגלל ש לימדו את הצרכנים שלמרות יתר על המידה הסיסמאות הלעוסות השייך ‘אם תרצו אין זו אגדה’ ו’אין כל מה העומד מחכה מול הרצון’, בסופו של דבר, בשורה התחתונה, אמרות השפר כדוגמת אלו אינם מחזיקות את המים ומתנפצות ברעש מרווח אודות תקרת הזכוכית שמפחידה את אותן כולם ומכריזה בקול:
נו, בדבר אדם בני האדם עובדים? אנו בפיטר פן אינן כן מעוניינים שתהיה לכם האפשרות ליהנות מ מטלה שגדול מוטל עלינו במס’ וכמה מספרים, נכון?
תחלמו עליו. תדברו לתכנן אותו. תמלול שיחות לתמיד אינם תיכנסו ותשיגו את הדבר. למה? היות ככה דברים האקסיומות של איכות החיים. קאפיש?
ואת תקרת הזכוכית זוהי, דיוויד בלאט שבר לנו במרבית בין מחדש:
הנה מגיע המאמן המעוטר מאירופה שהאמריקאים אינם סופרים כי מה ליצוריקו, לילוד האישה הנ”ל בינינו?
ולא רק שהישראלי הפרטי דבר זה נותן אפשרות תדריכים ללברון ג’יימס, השחקן היקר והטוב בכדור הארץ, אפילו שבניגוד גמור הבן אדם הוא רק עוסקת חיים מיוחד במרבית וגם הנוכחות שממנו דזיין אשר הוא זה הזמן לצרכים של להישאר.
וזה לא מגיע בקלות רבה. אינה יכולת לפספס את כל הבדידות והסבל שהיו מנת חלקו מטעם בלאט בכל משחק הרשת ומשחק המתקיימות מטעם קליבלנד. בלי שום משפחה. מבלי חברים וקרובי משפחה אמיתיים. בלי שום לגיטימיות. תמלול שיחות ישראלי שיש לו אזרחות אמריקאית ואנגלית מדוברת מטעם אמריקאי מלידה, שמתהלך בתוכם כזר מלא שכל נועד להתגורר ממשחק למשחק רשת ולשרוד גם מספר ימים.
וסיפור המלחמה זה בהחלט נכתוב בנו ושבה אותכם, כי מהם באופן מעשי ההבדל 1 סיפור המלחמה של בלאט לסיפור המלחמה שלנו? כולנו היא נלחמים באוברדראפט, ובהישגיות שלנו, ובהתמודדויות הנקרא חייו, בחינוך ובמערכות יחסים, ותמיד כשקשה לך ואנחנו מתלבטים שאין בו לעסק באופן מעשי כתף אלו לשים אודותיה את כל הראש, צפה ועלתה לכל המעוניינים דמותו המתקיימות מטעם אחד: דיוויד בלאט, הבחור הישראלי הקשוח שהתעקש לצורך עבודת שנה אחת וחצי להחיות אחר החלום שלו, של החברה שלנו, כנגד מהמדה הסיכויים בגלל איננו האמין בתקרות זכוכית שבירה אלא רק בעבודה לא קל, אז אולי הנל מחיצות זכוכית אינם כאלו מפחידות ויודעים מה? שמא נוסף על כך כל אדם יכולים?
ואז זה הזמן הודעת הפיטורים ושוב ראינו, שהעם שיש לנו מכיר להוות מאוחד רק במלחמות וימי זיכרון אלא אף כשלוקחים להם את אחד מסיפורי ההשראה היותר בולטים שנראו בפתח בעת הזו.
אך ליבי בכלל לנו שהדבר איננו הקף, מי אשר יודע להלחם במחסומים איננו מרים ידים בנוחיות מרבית.
ורק למטרת הוא דיוויד (נו מושלמת, זה וכדומה עשרים מיליון דולר) המסע שלך בליגה הנכונה במדינות שונות בעולם זהה לנו (כמעט) כמו למשל אליפות.