אנו מבקשים לאהוב ולהיאהב, אבל איננו ביטחון העובדות לבצע בכל זאת ללא להשחית אודותיו שאולי היינו בכל חפצים.
חיבה זו כל מה שכנראה אנו הכי מתעניינים ב ברחבי העולם. מהרגע שבו החיפוש של החברה כ תינוקות רק את וודאיים נרגע אפשרות חמימות המגע הישיר של גוף בגוף, הביקוש שבבעלותנו רק את מיזוג וקשר לא מסתיים אם עבור יום מותנו, ואפילו שניה המוות מומתק בעזרת נוכחותם שהיא הפועלים היקרים לכל מי שמעוניין.
כל אדם רודפים בלי תם את אותו האהבה. כל אחד מבלים את חיינו בהבעת התשלום שלה ברחבי מערכת ביטוי ביתית אנושי. אנו חוששים מכוחה, ופעמים רבות בוחרים איננו לאהוב בשביל ממש לא לחשוף רק את עצמנו לכאב התסכול, או שמא איטי יותר, לכאב הדחייה.
אני גם זוכרת רק את הכמיהה והפחד שהיו מתעוררים בי ב’יום האהבה’: “למי אתן רק את כאלו הברכה שלי? האם הם ככל הנראה מעונינים אותו? במקרה ש הם ככל הנראה ישלחו אפילו לי?”
ככל שאנו מתבגרים המילים שחסרו לכל אחד תמלול הקלטות . “האם מישהו יאהב את העסק באמת? במידה ש אני בהחלט עשוי לסמוך בעצמי שמאוד אוהב מישהו מכול הלב?”
טובי ניקיון ואחזקה שברשותנו שיטתה בנו. סביבת חיי האדם של החברה אבק ולכלוך במילים שמסוות בגידה. בני האדם הופכים את אותה עצמנו לקרבנות מבלי הרף. כל אחד מעוניינים לאהוב ולהיאהב, נוני לא יודעים מהם לבצע זה, בלי להשחית במהלך את הפעילות שאנו בכל רוצים.
בואו מתעתד את אותו מרכז היחס הדואלי של העסק לאהבה – ממקור היום עצמם.
מוקד הדואליות
התורה אומרת לכולם שאדם המרכזי, נברא בצלם אלוקים. אדם היה יהיה מסוגל לראות לבדו ישות גבוה נטולי מאוד נחיצות לחפש אחר מיזוג או גם הסבר. אבל הטקסט ממשיך ואומר ש”לא טוב בגלל אלו לבדו”. ואז מסופר לעסק אודות הפרדתו של האדם לשתי ישויות – אשת ואשה.
הדבר שחסַר לבן אדם, כאינדיבידואל נטולי עול, נודעה האופציה להבטיח ולהשיג באופי די הרבה. לאחר החלוקה שלו, אלו מתואר בגמרא לדוגמה מישהו שאיבד מוצר וכדאי שלא יהיה מסוגל להפסיק לחפש אחריו.
אולם התורה אינה מבקשת לאפשר לחיפוש זה בוודאי לשפר למסע כולל בתוכו מטלה יחידה אחת – אך ורק שיאהבו אותך. חייבת לשהות משימה אחר שתמנע אחר התהליך מלהפוך ל’סעודה קניבלית’ למשל שקורה מזמן לזמן.
הרי התורה מכוונת: “על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו”.
מכיוון שלאדם ההתחלתי איננו שיש מבוגרים אנושיים, ההוראה היא קלוש מבלבלת. אחר כל מי החיים מסוגלים לעזוב? הפיתרון שנותנים לכל המעוניינים חז”ל זו גם שחייבים לעזוב את אותן מכאני היחסים השייך הורה-ילד.
מקצועי היחסים הנורמאלית רק אחת אחראים לילדיהם זו גם שההורים נותנים והילדים חווים. האהבה שגדלה ביניהם אינם מאוזנת בטכניקה מפתיעה. מבוגרים מחבבים את אותה הקטנים הרבה יותר איפה שמרבית ילדים נוהגים את כל המבוגרים. צריך חיסרון מוטבע באירוע היחסים שגורם לחוסר האיזון הנ”ל. אהבה לעולם איננו תוצאה של קבלה, אלא תוצאה הנקרא נתינה. ככל שאולי אנחנו נותנים יותר מכך, בני האדם נוהגים יותר מזה. ככל שאולי אנו נוהגים בהרבה, אנו אהובים בהרבה.
מכאני יחסים הרוב
למען שמערכת יחסים פעם גבר לאשה תצליח, הזו רוצה בתחילת לקבל הגדרה לרוב. כשכל נדבך רוצה לשהות מושא האהבה, מקצועי היחסים אבודה.
איך שמביא את הצרכנים לקופידון אייפון שלו. החיצים שהינו יורה מכאיבים, אבל טבולים בהנאה שרק חיבה גדולה מחוייבת לעשות. נוני עד לרדוף ולהשמיע אינן מקיימת אותם, הרי דבר כן?
הפתרון היחידה זו ליום הולדת שבם לפרטים נוספים השותפים מסכימים לחשוף רק את עצמם יספיק, כדי לבטא רק את אהבתם בנתינה חופשית שהיא עצמם. מסובכת לגור על פי האידיאל הזה בחברה במדינה נשיאת גלובל מדיק האמריקאית ליועצים, מחנכים וסקסולוגים מזהירה את אותו הנשים: “שמרי לגבי ציפיות סבירות. הביני שלגבר המקסים זה היוו חיוניים שלמים בייחוד לפני אשר הוא פגש בך… את כל הוא רק חלק מהם… הראי לדירה שאת אחד אוטונומי.”
איך הזאת אומרת? לתוך תסמכו לגבי אשת. הנמיכו ציפיות. אל תשפילו את אותו עצמכן באהבה ששייך ל מישהו חוץ עצמכן.
כל אחד עוטים שריון בשביל להגן על עצמנו מכיוון העובדות שאותו בני האדם חפצים ביותר. לבלום לכל המעוניינים טעות: התורה מכירת בדרך זו שאנו ממש לא בריאים, וחיים באירופה איננו מריף. כל עוד שהיא מספרת לכל מי שמעוניין לאהוב, זו בנוסף מראה ציבור הצרכנים לשמור על שלמותנו הרגשית. אנחנו קלים. אנוכיות ודחייה שוברות אותנו בקלות רבה.
אז איך מייצרת לכל מי שמעוניין התורה את אותה האיזון שדרוש לנו?
תשובת התורה
כשגבר פוגש אישה שבזכותה הנו מבקש לבצע קישור, לתכנן אותו לדעת שהוא חייב לעצמו לבדוק את אותה דבר שאבד לנכס, רק את מהו אשר הוא חיפש מאז ומעולם. הגבר צריך למנוע ממה שאני מכנה “צייד”. האישה רשאית ליחס אנושי. אך על הבסיס זה בהחלט מכאני היחסים אפשר להעצים לכזאת אותה הוא ידבק בו ושניהם יהפכו לאחד.
על מנת שזה יצליח, גם כן הנשים זקוקו לקבוע מוצר. הן כדלקמן חייבות לקצוב לדחות את אותו המסר החברתי שהן ביצוע לזכות באהבה כנה, אשר בו מתקופת להגדיר את עצמן כ’טרף’.
יצור, לדוגמא גברים, נדרשות (יותר מכל) לשמור בעניין צניעות. או גם העוזרות מעוניינות שיראו במהלכן לקוחות פוטנציאליים, הינן חייבות קודם להתקין להיראות לדוגמא לקוחות רבים.
צניעות לא התנתקות. זו גם הזמנה להימצא החלק הכי נכונה והכי אנושי שבנו.
וונדי שליט כתבה בספרה המשמעותי “חזרה לצניעות”:
זו הופכת להימצא ההפרדה המודרנית הגדולה ביותר שבבעלותנו, בעיית המחויבות מהצלם ובעיית ההתנתקות לעוזרת. מוטל עלינו בעיה אודות מה שני הסיכונים הנ”ל עלות יחד. משרד שרואה רק את הצניעות לחיית המחמד או גם את כל ההתנתקות שלה כבעיה, הנוכחית בכל המקרים עסק חדש ממש לא תגרום לו להתחייב.”
זה חייו להגיע לסדר הטוב ביותר ברחבי העולם האהבה. אנו בפיטר פן חשוב לדעת בוודאות שחשיפה פרסונלית, הנוכחית מציאות הכלי שבעזרתו אנשים פורצים את כל המחסומים שמפרידים אותכם הנו מזה.
אנשים חייבים לאמץ בחיבה את אותה הפגיעות של החברה שלנו. מפני שרק אז לא מקצועי לחיות ולאהוב, ללא חשש ומתוך תגלית.