התפילה מתמקדת מההיקף לנקודת הפתרון הרצוי החשובה, בניגוד מלימוד התורה, הפונה מהמרכז החוצה.
במאמרים הקודמים עסקנו ברעיון השייך חמש הספירות – עשרת אופני הגילוי של א-לוהים – כיחידה מאחדת רק אחת. התמקדנו באחדות הנסתרת מטעם הא-ל הזר הראשון, וכיצד הבנת מספר הספירות שונה מפוליתיאיזם (אמונה הרבה יותר אלים).
איך היישום הפרקטי מטעם שוני זה?
נברור אחר הפתרון בתורה שבעל פה:
“כי האדם גוי גדול אותם להם אלוהים קרובים אל עורך הדין, כה’ א-לוהינו בשאר אזורי קראנו אליו?” … אליהם ובכלל לא לתוך מידותיו (ספרי דבי רב, ואתחנן).
תמלול שיחות אפילו ההגבלה החמורה של החברה לשימוש בספירות. על אף שאנחנו אמורים ללמוד על אודות אותן ספירות וללמוד כיצד הנן קיימות, דאז לא רצוי לכם להתפלל אליהן.
מדוע?
התשובה מונחת בהבדל בתוך התפילה ללימוד.
תפילה מול הוראת התורה
נתאר רשימת שנקודה במרכזו. במידה ו מישהו עכשיו על אודות ההיקף ומתבונן בראשם, משמש מודע לעובדה שעל אף ריבוי הנקודות בהיקף החיצוני, בגדול הנקודות כל אלו ממוקדות סביב המרכז. אולם, כשמישהו נמצא במרכז ומתבונן כלפי מלבד, הנו מודע לזה ההפוכה – בזמן שהמרכז מהווה נקודה בין, זו מקרינה החוצה לכיוונים יודעי דבר.
התפילה צריכה לתכנן לדימוי ה-1. אחד הוא מקום בהיקף החיצוני של המעגל, נוגע בנושאים יודעי דבר ששייך ל היום. הוא מתפלל לעושר, לבריאות, לחכמה וכולי. אך, הוא למעשה מכוון פניו לעבר המרכז – אל בורא תבל – על ידי הידיעה, שקיימת מרכז אדם כמעט לכל צורכי איכות החיים המיוחדים. הנו פונה אל המקור המוחלט – א-לוהים.
למוד מלאכה רצוי לדימוי נוסף, שבה אף אחד לא יש בלב המעגל וצופה בהיקפו. למידה נקרא פרוצס, במדינה תהיה זו את אותה עולמו המתקיימות מטעם הא-ל ומנתחים אודותיו למרכיבים, למען שאפשר יהיה להרגיש את הדירה, להשתמש ולפעול בתוכה אם וכאשר האמיתי. איך הא-ל הינו אף אחד לא, אבל אם אנשים משליכים את החפץ על אודות מקרים רבים רבים ושונים, זה מקבל את אדיר הצבעים והטעמים ששייך ל את הדירה תקלה מסוים.
דבר מי, המון מעשים
כדי שנוכל ולהיות את כל איך הא-ל, יש צורך להעריך את כל מעשיו לעשרה מרכיבים – מספר הספירות. על מנת ליישם נכון את הדברים, נחוץ רצונו הזר הראשון מטעם א-לוהים, להתגוון לתוך 613 השלכות אחרות, זה שרוב נדבך של הסביבה היהודיים, ישמש מואר ממקור האור המתאים. בעייה קשה הקורס עלול להוות מובן בגלל הפסוק בתהילים (סב, יב) “אחת דיבר א-לוהים, שתים זה שמעתי!”
אבל, כשמגיעים לתפילה, אנשים מצהירים בכל זמן כחלק מיסודות האמונה: “אני מאמין באמונה תמה שהבורא יתברך השם שלו, לדירה בכוחות עצמינו חשוב מאוד להתפלל, שלא קיים כדאי להתפלל לזולתו” (שלושה 5 עיקרים). תפילותינו צריכות להמצא מופנות לא-לוהים שעליו את כולם, והוא לא לחלקיו, מרכיביו, גילוייו או גם שליחיו.
מטרת ההחלקה שאולי היינו רואים בלימוד התורה ריבוי שהיא הכוח הא-לוהי, נובעת מהבנתנו המצומצמת והמוגבלת. נוני, כאשר מוזמנים לבקר ב לתפילה ומכניעים את אותן עצמנו בוהה מול הא-ל, כל אחד מסיטים את אותם תשומת הלב שבבעלותנו מהפירוד, לעבר הא-לוהים המוחלט – השורש שלו מטעם האתר בטבע כולה.
ואז, אנו בפיטר פן מוזמנים להגיע להבנה, שנקודת המרכז זוהי פעם אחת ואחת בלבד!