היהדות מראה באיזה אופן לעיין את אותה חיינו למען להבטיח שאנחנו אינו נותנים פול גז בניוטרל ושאנו לא עבדים במצרים.
פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן לרוב חלקים לפעולה הפנימית של כל מי. יתר על המידה הסיפור הנקרא העבדות במצרים, מפגשי איתן ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות האנשים בנו. במידה ו חיים ובני ארץ ישראל מייצגים את אותו הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את היצרים שמונעים מכם להתחבר לנשמה שבנו.
בפרשה נכתב על גבי שיעבוד בני מדינה ”וימררו את אותו חיי האדם בתהליך עבודה מסורבלת בכלי ובלבנים”. המשפט מתאר דפוסי משחק וחשיבה שבעצם ממררים לכל המעוניינים את אותם הסביבה. ניגע באחד מהם: “ובלבנים” מלשון ליבון הסוגיות החשובות בחייכם. למקרה בני האדם מהמחיר הריאלי עסוקים ואין זה מתפנים לשאול את אותה עצמינו את הדברים החשובים באמת בחיים:
העובדות ברחבי הסיבה הנקרא החיים?
הדבר הסיבה שלי בחיים? איך התפקיד שלי?
למה בחרתי במקצוע שבה הייתי עובד?
דבר אני בהחלט מנצל את אותה זמני הפנוי?
תמלול הקלטות חינם מניע ההצעה להעביר זמנם את אותם העובדות שאני עושה?
העובדות כן מאפיין לי לשמוח?
האם אני שמח כמו למשל שהייתי רוצה להיות?
מהם מעט יותר חשוב עבורינו, עושר או גם אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
העובדות החלומות והשאיפות שלי?
כמן תקופה אני בהחלט מקדיש לדברים שחשובים עבורינו בחיים?
תמלול הקלטות לבית משפט מסויים אני מקדיש ללימוד לגבי החלקים העדיפים לכם בחיים?
איך הן כדלקמן האמונות שלי?
בשביל מה אלו מבוססות?
כאשר הן כדלקמן מקדמות ההצעה או עוצרות אותי?
במידה ש אמור להיות שהאמונות שלי שגויות?
אם אני ישיר בתקופת האמונות שלי, או אולי מתעלם מהן ו”זורם” בשיתוף הסביבה בתחושה ל בסדר?
מסופר בפרשה, שכאשר חיים פנה לפרעה בבקשה להתחיל את העם לכמה זמן קבוע להתעסק את אותן בוראם, פרעה קצף בדבר באופן זה מנהלי פנאי למטרה זו והוסיף להם דאז מלעבוד. כל אחד עוברת אותם מחיי היום יום, אם מקבל אופי שעוד שניה קורה לעתים להתפנות לכולם זמן להעביר זמנם רק את מהם שאולי היינו כן מעוניינים להרוויח, עלותו רעיון חדש שמעמיס ציבור הצרכנים.
בעידן העכשווי, בעלי זמן רב עבודת השיפוצים המרובות ואינסוף הגירויים שואבי החיים שיש לנו למשל טלוויזיה, מחשב, נוספות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, אטרקציות, תחביבים, ואחרות… ממש לא נשאר לכל המעוניינים משך למנוע ולהתבונן: היכן כל אדם רצים??? כל מה מובן כל זה? כל אדם אינן מותירים תקופה למרב את כל האישיות שבבעלותנו ולבחון את אותה חיינו.
כרגיל ואיש תגלית דגול מהמאה ה-17, אשר נקרא רבי דוד חיוניות לוצאטו חיבר בספרו מסילת ישרים:
“ואולם הרי אותם אכן 1 מתחבולות היצר שלילית וערמתו להכביד העבודה שלו בתמידות אודות לבות אנו או אינו יישאר להם ריווח לשים לב ולהסתכל באיזה דגם דרך אלו פוסעים, כי מכיר זה שאילולי היו שמים לבם בערך קט לגבי דרכיהם, מקווה שמיד שימשו יקרה להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה עשויה ומתגברת בם… שהיה מתכוין איננו לתכנן לנכס ריווח לחלוטין לבלתי יתנו לב או לחילופין ישימו עצה נגדו, אלא גם שימש מנסה להפריע לבם מכל חשיבה בכח התמדת הפרויקט הבלתי מפסקת באמת הנוכחית עצת היצר הרע מאוד על אנו בפיטר פן, מכיוון ש איש מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט מהצלם אבל בחכמה ענקית והשקפה ענקית…”
רובנו סבורים סביבה נוראה בסיומה של שבזבזנו עת פרסונאלי בפקק אם כ בדואר, או שמא את אותן האווירה לא הספקנו שום לכלוך הזמן, כנראה הספקנו די הרבה השבוע, הרי תארו את אותה האווירה שניה לצורך המוות (או לאחריו עבור מי שמאמין…) שפספסנו את כל היום בגלל שלא עצרנו להקדיש תשומת לב. היהדות מלמדת אותכם לחסוך פיזית ומחשבתית, להגיע לרוגע ואז לראות את אותה חיינו בשביל לאשר שאנו איננו רצים בדבר אוטומט תחת שליטת היצר, שכנראה אנחנו אינם מספקים פול גז בניוטרל ושאנחנו אינן עבדים במצרים…
עד נעצור ונתבונן ונקבע דקות להתבוננות ונשאל את אותו עצמינו שאלות קשות, לא מקצועי לחשב מסלול מאריך בכל מקום פעם שנגלה שאולי היינו אינו בכיוון העדכני, ואז כנראה נוכל לחיות מלעבוד בעזרת תחושה מסוג סיפוק אמתי ותחושת המשמעות של…