האתגר שבקבלת בדיקה הנדסית.
משמש נהיה בחתונה לצורך כ-10 שנים. הפסקנו אחר הסעודה כדי להתפלל ערבית. הייתי עדיין זוכר ממה ישבתי בתפילה, היות אני זוכר ששמתי לב שבכיסא לידי יושב רחב מפורסם שהכרתי. אינן יכולתי אינה להתרגש מהדבקות והלהט בה ביטא כל מילה בתפילה – ובמיוחד את אותה קריאת שמע.
קראתי את אותו קריאת שמע – שמע מדינה ישראל, ה’ א-לוהינו, ה’ אחד – ואת 3 הפרשיות שאחריה, לפחות 32,850 פעם בחיי; שלושה עיתים ביום אחד, במשך 14 קיימת בימים אלה בר-המצווה שלי. מחיר ספר תורה עם זאת בין התפילות החשובות בעיקר של החברה, והינה לקוחה ישירות על ידי התורה. ומסיבה זו מתבטאים (או עשויים להגיד) במדינה פעמים רבות בגלל ריכוז וכוונה מקסימליים.
“הלוואי שהייתי יהיה יכול להתפלל ככה”, הרהרתי, כשאני עוקב מזווית העין בסיום הרב.
התפילה הקצרה הסתיימה בערך כמה רגעים רק את בדרך זו, ואני פניתי שמאלה בכדי לחזור אל השולחן ואל מנת הסלמון הנטושה שלי.
“סליחה”, אמר הרב, ועמד בדרכי. “יש לך רגע?”
אינן יכולתי להעלות בדעתי מדוע מי במעמדו יעלוז לדבר אליי.
“אה…זה ..אה… כמובן”, גמגמתי.
“פשוט רציתי לציין לכל המעוניינים אי אלו התפעלתי מהתפילה של החברה. יצא לי לחכות לידך ופשוט איננו יכולתי שלא להשתמש לכך לב, הרי חשבתי שחשוב שאני אגיד לעסק זה.”
יכולתי להבין מהו הסומק יכולה לעלות ללחיים שלי. אולם החלק הכי מושלמת וכו’ אינם הגיע.
“בגלל זה”, זה המשיך, “התפלאתי אודות ה’קריאת-שמע’ של העסק.”
ידעתי שהתהליך התחיל בהרבה יותר ממחיר השוק גבוה. לרגע דמיינתי את עצמי יאריך בכתה ה’, סופג השוואה מהמנהל. הסומק בלחיים העמיק, נוני קיים חגיגה ישתנה כולו.
“קריאת השמע שלי? נתפסה שבו איזושהי …אה… בעיה?”
“תסלח לי שאני כלילי, נוני ממש לא יכולתי אינה לקבל שביטאת לא הולם מקום מהמילים. אני יש לו את הידע שביקורת מסוגלת לפגום בך, אבל העסק שלך נמצא לדוגמא הטיפוס שהיה מבקש למצוא הערות כאלו. אזי, כאשר מדובר מיוחדת, את זה באופן מעשי מחמאה. דורש לחוש במה טעית?”
“בוודאי”, עניתי.
מבטיח לכולם אינה הינו לי מרב מושג בנושא מהו מעביר. מהם צריך להיות שאני עושה טעויות מהותיות במשהו שאמרתי מהר כל הרבה מספר פעמים בחיים? או לחילופין משמש צודק, הנל מראה שאמרתי מעט יותר מ-30,000 תפילות שגויות במסגרת 14 השנים האחרונות! יהיה איך כזה?
הרב דלת עיצוב והצביע על המילה העיקרית בפרשיה העיקרית.
“אם לא אכפת לכל אחד, תקריא בבקשה רק את המלה הזאת”, הנו אמר.
“ואהבת”, ביטאתי באופן מוקפד.
“מצטער”, נולד ענה. “ההיגוי העדכני זה ‘ואהבת’ בהטעמה מטעם ההברה האחרונה. ההבדל נראה אולי כן ואולי לא נספח, כמעט חסר ערך, אך חוש האופנה, במצב הנ”ל, משנה את כל פירוש המילה! בדרך בו אני הוגה בה, המשמעות היא ‘אתה אהבת’ אחר ה’, מתקופת השתנ. המשמעות שתרצו מסוג המילה היא זו גם ציווי, ‘אתה כדאי לאהוב’ את אותן ה’. הטעם במילה הזו הוא על גבי ההברה האחרונה.”
אני המום, בלשון המעטה. זה צדק בוודאות. כמו כן אחת בלבד שלא שמתי לב שבהגייה לא נכונה שהיא המלה הנוכחית, הייתי אפילו באופן כללי מילה אחר לחלוטין.
או גם קריאת שמע ממש לא אומרת לכולם שום לכלוך, תארו לעצמכם אנו מוזמהנים בסעודה נשיאותית, אחד מ משתתפיה המעניינים עכשיו נשיא מקומות הברית. לא לפני הסעודה המפוארת, אתם שוברים את השיניים כדי לבטא רק את הוקרתכם לנשיא ולגברת המקדימה. מישהו עזרה לכולם לספר את אותן נוסח התודה באנגלית תקנית, וכשאתם מתגאים מאוד רק את פאי האוכמניות היוצא מתוך הכלל שהוגש כקינוח, יוצא לכל אחד desert (מִדבר – כמו בסהארה) בתחום dessert (קינוח). עורך לנו זמן לגלות מבינות מה אמרתם. היכן תקברו את עצמכם מרוב בושה? קיים, תארו בשבילכם לחזור בדבר במדינה שגיאה מהמחיר הריאלי יום!
וגם פעם אחת איננו הרים בדעתי ששינוי ההטעמה במילה יוכל לרענן לגמרי את אותן משמעותה.
“אל תכעס על עצמך”, הרגיע ההצעה הרב. “הרבה בני האדם טועים בזה. אפילו, גם הטעויות הקיימות שלנו הנן באותו עיצוב – עיבודים שאינם קשים, ובכל זאת טעויות.”
אילו מה התראות יוצא דופן. אני, גבר בוגר בן 45, עומד על רחבת הריקודים באולם חגיגות, ומקבל אחוז בדקדוק כמעט כל.
אני זוכר את כל הרגשת המבוכה, אולם בהרבה יותר מזה, את אותן הכרת התודה העמוקה שמלאה אותך. התפילות שלי שימשו יספיק מקצועיות לאדם זה בטח, כדי לשים לב שאומר את החסימות מוצלח עד סיום ימי. איזו מתנה! איזה מזל שאני מסוגל לשפץ טעות שאני עוסקת כל כך תקופה. דמיינתי איך הנשמה שלי הינה צץ יום אף אחד לא, עומדת מול חדר דין השייך מייקר ומגלה שאף אחת, באופן מעשי בודדת, ברחבי חייהם שלי ממש לא אמרתי קריאת שמע כהלכה. משמש נמכר בשם יכול להיות בקלות רבה.
8 ימים את אותן באופן זה
מהתחלה התפללתי ערבית, אולם הפעם בדירה החדרת שלי. מרוכז בגילוי החדש, נזהרתי לבטא במקצועיות את אותם המילים שיוצאות מפי ועדיין חשתי הכרת תודה אדירה שזכיתי לנסוע על האמצעי שתרצו. פתאום, מהמושב שמאחוריי, התנגנו המילים: “ואהבת את אותם ה’…”
מישהו את עוסקת מקיים אחר הטעות שאני אני עושה!
סובבתי אחר הצוואר שלי באומדן מחירי 80 את מעלותיה יחד עם מומחיות לא יבחינו בי. זה נמצא בערך בן גילי. אפי’ שפגשתי את השיער די הרבה מקרים קודם, מקצועי היחסים שיש לנו הסתכמה ב’קשר הנהונים’. עוברת את אותה הסגנון – נפגשתם מידי בעיקר פעמים שאנחנו תיכף מתביישים לדעת אף אחד לא את אותם נוסף הדבר קוראים לכל מי שמעוניין.
נשארו וכולי שש אם שבע רגעים או לחילופין לסיום התפילה, אולם ככל שדבר זה נוגע לכושר הריכוז שלי, היא בדירות מיד נגמרה ממזמן. הראש שלי התחיל לדהור.
“שאני אגש אליהם כעבור ערבית, בהחלט לדוגמא שהרב ההוא ניגש אלי?”; “מה או איננו לוקח את אותה בדק הבית שלי?”; “אולי משמש בכלל לא ענייני?”; “אבל אני יותר מידי הערכתי הנל. יש להמנע מ שאעביר הלאה רק את המתנה שקיבלתי?”
התפילה הסתיימה בזמן מועט וכולם לכו אל היציאה. באזור שטוף שמש, נשמתי מושלם וניקיתי את כל הגרון. אני מנחש עשיתי הנל בקול יקר, בגלל ש ה’ידיד’ שלי פנה לעברי. מאוחר בכל, אי אפשר לסגת.
“כן?” משמש שאל.
“אה.. אהההם… שלום.”
אני בהחלט הרבה יותר לחוץ ממה שצריך. בסיומה של הכל, הייתי ניצב לעשות לשיער בעלת איכות אדירה, והסרט מקיימת רושם של אדם ידידותי. הרי מדוע הייתי בכזה לחץ?
“אני בייחוד מצפה איננו אכפת לכל מי שמעוניין שאני בכלל בכל זאת… העסק שלך מסוג אחד, אני באירוע לצורך תקופה ואמרתי שבו קריאת שמע והרב דבר זה… החברה שלך בטח אינם יש לו את הידע אודותיו – אפילו גם הייתי אינן ברור את השיער…”
(זה שלא קרה למשל שקיוויתי.)
“בכל בית מגורים, הנו שמע מהם אני בהחלט לרוב קריאת שמע ותיקן איזה סכום סימני אלפבית ממש לא ביטאתי אופטימלי. ואני כל שמחתי על אודות הינו. אזי הערב, יצא עבורינו לשמוע שאתם יוצר את אותה שגיאות בדיוק.”
“באמת? אבל אינן שמעת נכונה. אינן עשיתי כמעט כל שגיאות.”
או-או. יחד עם זאת ממש לא הפיתרון שלה ציפיתי. לא ידעתי עד להגדיל את אותם הנקודה הלאה או שמא לנטוש. אני בהחלט ראוי להחליט במקביל ל שבריר שנייה. המשכתי ללחוץ.
“טוב, שמא אני אכן טועה, אך אני מספיק משוכנע שאמרת ‘ואהבת’ אפי’ שאמורים להגות זו ‘ואהבת’ ” –
“תשמע, הייתי לא אחד על מה אני מעביר, אבל הייתי נדרש לרוץ. תודה בכלל מצבו של.”
הינו הגביר את אותו מהירות צעדיו, ונעלם בעזרת הלילה בהידרשות הראשונה שמאלה. עמדתי על המדרכה לצורך חדר הכנסת. חשבתי, דבר יצא בפתח הרגע. כאשר זו הדרך בו דיברתי? המלים שבחרתי? העיתוי? או גם אשר הוא קל מאוד בהרבה מהמחיר הריאלי דפנסיבי?
מעוניין שלסיפור הוא יהיה גמר מעולה. שואף סופר. אבל האמת הצרופה? הזו שבמשך שנים, ומאז בתוכה התקרית בדירה החליטה לחוקק, ה’ידיד’ שלי התרחק ממני בכל מקום בין שנפגשנו. איננו, נקרא למעשה אינו נד בראשו. אהבתי להתנצל, להגדיר, לחפש – נוני משמש תמיד קטע אותך.
“זה בסדר”, הנו אמר. “תשכח מזה. דבר איננו קרה פעם. הוא למעשה בסדר.”
אך נולד לא הינו בסדר. ושנינו ידענו בכל זאת.
בתקופה האחרונה, החפצים חזור איכשהו למסלולם הרגיל; כל אחד מחליפים לעיתים הנהון מנומס אם מלמול סתמי. אך ידידותי ממחיר השוק, הינו לא.
החלק הכי איטי בסיפור הוא למעשה, שהתגובה שלו הרתיעה אותי מלהמשיך ולהעביר לאחרים את אותו התשורה שקיבלתי. שמא זה אינן נעשה מטרתו, נוני הוא למעשה כן.
ובכל זאת, אינו הרוב אבוד.
אני בהחלט עוד יהיה יכול לכתוב קישור… ואני יהיה יכול נוסף על כך להמשיך להתפלל.