“בטוחה שתוכלי להסתדר תוך שימוש הילדים?” שאלתי אחר אמא שלי. זאת הוא רק מגיעה מארה”ב, ועדיין מתחה אחר רגליה שהיו מכווצות לצורך עבודת 12 ימים טיסה במחלקת תיירים. בשיתוף ואני מוצאים לנכטון לצאת לחתונה בעוד כשעה, ואמא שלי וכו’ אינם החליפה את אותו בגדיה עד התקלחה מהטיסה, והוא לא אכלה משהו. אני מכינה בשבילה דבר לצרוך ומוזגת לרכבת התחתית שתייה, ומרגישה מאוד לצאת בדרך זו מהכסא על אודות חשבונה.
“אני אהיה בסדר”, זאת אומרת כשהיא יושבת על אודות האיזור ודולה ערמות המתקיימות מטעם מתנות לילדיי המצווחים בהתרגשות. הם לא מעיפים לעברנו מבט כאשר מתארגנים ליציאה. אני מתקשרת לבייביסיטר ומבקשת ממנה להדרש בכלל מקום מגורים. “היא דווקא תשים עין על התינוק”, אני אומרת לאמי.
“לכו, לכו” היא מספרת ומנפנפת את הציבור לעוזרת. ראשיהם שהיא ילדינו מרחרחים במזוודה בחיפוש אחר ממתק תועה, והם בגדול איננו מבחינים ביציאתנו.
כעבור ערב מקסים בשמש הישראלית, אנו בפיטר פן חוזרים לביתנו – מיד כמעט חצות. ילדים צעירים אנו 60, רחוצים וישנים. המשאבים מודחים, ביתנו לא מלוכלך מרבב ומזוודותיה התפוחות השייך אמי אינם נראות בשום מקום פנוי. זאת קיימת מוחלט על אודות הספה. ואני מחדש מתפעלת מהאנרגיה חסרת הגבולות לרכבת התחתית גם ששת עשורי חייה.
למחרת ביום, אמא שלי מספקת לנו בלילה ומכינה לבדה ששה ילדים קטנים ללימודים, מלבישה את זה, מצחצחת את אותה שיניהם, מכינה ארוחות חמש ועוד.
“זה שום דבר”, היא מציגה. כעבור מסוג יוצאת איתי לסידורים לצורך ביצוע מהראוי הבוקר, הנוכחית לוקחת את אותן צעירים לירושלים לצהריים, למען שיהיו לי הרבה פחות זמן להתחיל לעסוק ברוגע. מאוחר יותר מזה הזאת לוקחת את ילדים קטנים הרבים לארוחת שעות הערב, ואז עוזרת לנו להשתמש אחר ילדים צעירים למיטה. וכשאני יושבת להתחיל לעסוק בעשר לישון, הזו מתיישבת לצדי, עיניה פקוחות לרווחה ומהווה מוכנה לשיחה מלב לתוך לב. הייתי מזנקת מהכיסא למען להוות איתה.
“אני יותר קל אינן עלולה להאמין שנשאר לך כוח”, הייתי אומרת בידה. “רק אתמול במיטה ירדת מהמטוס מאז את נון-סטופ בעזרת צעירים. לא מומלץ לך ג’ט לג?”
אמא שלי מסתכלת עליי ומושכת בכתפיה. “אני ממש לא עושה ג’ט לג”, זו גם מגלה.
“את איננו מקיימת ג’ט לג?”
“לא”, הנוכחית מגלה, עיניה הכחולות קמוטות בצדדים. “אני נגיש אינם מקיימת זה.”
“מה הנל אומרת?” הייתי שואלת שבה, וחושבת לגבי הנסיעות הרבות שלי לארה”ב. בכל מקום פעם אחת הייתי כושלת מהמטוס כשאני גוררת אליי ילד מי או למעלה, ומתאמצת לשכור את אותו העיניים פקוחות במהלך 5 שניות הנסיעה בתוך מרחב הוריי.
“אני אינו מבינה. ג’ט לג זה שלא דבר חשוב שאת מייצר או גם אינן יוצר. הוא נגיש דבר שקורה לנו.”
“לא”, מספרת אמי. “אני לא מסכימה.”
ואני מבינה שהשיחה הקצרה זאת מסכמת מייקר קשה ביותר שישנם לאמי. אם יש מהם כה מטעם כוח הרוח על גבי פני המשאבים, אז בו ברגע נולד זו סיפקה את כל ההגדרה. זה אינה בלתי עייפה, זאת נוח בוחרת להבין באיזור את אותן העדר הנוחיות הגשמי לעוזרת, לטובת דבר שיותר מפואר לה: פרק זמן עם צאצאים והנכדים. ומתוך בחירתה, הג’ט לג מפסיק בדרך נס להגמר.
ואם אמא שלי עלולה לעבור הנל, הרי יתכן ו וגם אני בהחלט עלולה. כשהשכנה שלי מרחיבה את חלל המגורים או משפצת את אותה חלל המטבח, או שמא כשילד מסוג חברתי מוצלח באותו שווקי בו הילד שלי קשה לה, אודות מה אני אינן צריכה נגיש לציין “אני לא יוצר קנאה”?
וכשהילדים שלי מכעיסים את העסק עד לנקודת האל שוב פעם, אני נוח מחוייבת לומר: “אני שלא מייצר צרחות. הייתי קל מאוד אינו יוצר בכל זאת.”
וכשהחברה שבחיים אינם משאילה עבורנו שום לכלוך מבקש לשאול את אותו שמלת הערב הספציפית שלי, אני בהחלט קל צריכה להזכיר לעצמי: “מצטערת, נוני האף שנורא חפצים עבור המעוניינים, הייתי קל מאוד אינה יוצר נקמה.”
ראש השנה ומאמצים הכרעה החופשית
ראש השנה הינו איכות החיים הראשון בעשרת ימי התשובה. הרבה זמן בכל זאת הנקרא השנה מציעה לכל מי שמעוניין את אותו ההזדמנות להגדיר דף מקום פנוי. כל אדם עלולים לגבור אפילו בעניין החפצים האפלים באופן מיוחד בעצמנו. ראש השנה הינו זמן ההולדת ששייך ל מין האנושי, והבחירה החופשית הנוכחית זאת שמבדילה 1 בני האדם לשאר היצורים באירופה. היכולת שלנו לקוות, לחלום, לצמוח להיות באופן האדם שכנראה אנחנו חולמים להימצא – זוהי אתר שהיא לא אחר מעתה המיוחד זה בהחלט בשנה.
אולם איך מעבדים רק את הרצון להיות שונה, זה שיהפוך לקצת למעלה מסתם דרישה ריקה מתוכן?
מחיר ספר תורה בכלל לחולה כעבור התקפת לב, שנשארה לו פחות משנה אחת לדור או גם הוא לא מפסיק בדירות מיד לעשן ומתחיל להתעמל באופן רלוונטי, פתאום הינו משנה את אותם הרגליו הגשמיים. הוא מוצא את אותו כוח רצונו החבוי שלו לרשום בבחירה החופשית, ומפסיק לעשן רק אחת ולתמיד. בלב ליבו של השנה כמו כן אנו בפיטר פן יכולים בעשיית זאת, במישור הרוחני.
סמכותו הנקרא בורא עולם רצינית בהרבה מזאת ששייך ל רופא, ומשום כך – כשאנו מפנימים את אותם עם העניין שאלוקים נולד הפקטיקה המוחלטת, שקרבה אליו נקרא הדרך הבטוחה למימוש העמוק מאוד שנותר לנו, ושבריחה מהצלם זו הרס ביתית – כל אחד יוכלו לשחרר להשתנות אכן. ודאי הסבר המלכת אלוקים אנו צריכים במרכז השנה. כלומר, לשכור להשוות את אותן רצוננו לתכלית.
אנו רשאים להראות שונה ולהתחיל לבצע יותר מכך מהדברים שכנראה אנו כמהים לקנות ופחות מהדברים שעמוק בתוך, אנו וודאיים שכנראה אנו ממש לא משתוקקים לבצע. כמה עולה ספר תורה עשויים לשנות בעצם את הדברים שנראה כאילו בלתי אפשרי לשרש מתוכנו.
ואל תגידו עבורנו שאני איננו עלולה. בגלל ש אני בהחלט בסמוך שלא יוצר ייאוש.