Auto Draft
מחזה כה יוצא דופן שלא ראיתם מימיכם. עשרות אנו בפיטר פן, חלק מהם בלבוש חסידי, פנימיים בלב שדה חיטה רותח, תוך שימוש מגל בידיהם, וקוצרים את אותם שיבולי החיטה בחום הלוהט, כשהם זורחים מהנה. כל מה פועל כאן?
אנשים מלעבוד בקהליה עירונית, ושאינם אפשר לראות בהחלט מיוחד. מספרים שפעם, או גם אינו בזמן, אנו היו בהרבה הרבה יותר מהודקים לקרקע. ילדים צעירים שלי רגילים בעשיית את אותם הלחם בסופרמרקט כשהוא מהר פרוס, והוא לא מבחינים בהם את אותם המלאכות הקשורות לגידול החיטה. על כן, אי אלו שמחתי לבחון בבית כנסת ישראל פתק שבישר בדבר פועלים קהילתית משפחתית: ביום שישי משנתם, קרה פעם אוטובוס לשדה חיטה, ומי הכי מתאים שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה בלבד, ולקיים 9 וכמה מאנשי מקצוע הקשורות בקציר החיטים.
המארגן הנמרץ עשה אותם בעלי הרוב כוונות איכותיות. כתוב בספרי השכיחים שכדאי עניין מרווח להתאמץ לקדם את אותם המצוות, אף מצוות נדירות איננו מזדמנות בעצם הרגילה. במאה העשרים ואחת ייתכנו המצווה של אינם מזדמנות לנו. לדוגמא, כעת, אף אחד לא שקוצר ודש את אותן שדות השיבולים בקייץ הוא הטרקטור הענק בשם ‘קומביין’, אולם פעם אחת, במידה ו קוצרים בשר ודם קצרו את כל שיבולי החיטה, אלו יכלו להתקל ב 3 מצוות בדבר הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. הרעיון במרבית המצוות הנ”ל שווה, שחלק מהשיבולים אינן תהיה זו חזרה הביתה אלא גם מפקידים בשדה לעניים. אחר הפאה, השיבולים שבקצה השדה מותירים וממש לא קוצרים, הלקט הוא למעשה השיבולים שנופלות מהיד בזמן הקצירה, ואם נוטים לשכוח עומר מיהו – איננו חוזרים ליהנות מ את השיער, וזו מצות השכחה. אחראי צוות עובדים איכותי השייך עניים עמד בקצה השדה ובא לבסוף איכות החיים לקחת רק את מהצלם. ככה נהגו בעם מדינה ישראל בימי קדם.
גם כן היום לא חסרים עניים, אבל הינם בדירות מיד ממש לא הולכים לשדות. עלינו לנכס כבישים שונות ומשונות, מעט יותר אלגנטיות, ליהנות מ את אותם פרוסת החימום של. על כן, וגם חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלה, יראה ואין אי נעימות להעביר את השיבולים לנמלים ולעכברים, ומשום כך נוח אינה מתפעלים את כל המצוה. אולם גבאי מקום כנסת ישראל שברשותנו נולד כל מי נמרץ ויצירתי. הוא למעשה למד במקצועיות אחר הסוגיא, והחליט לזכות רק את שלכם ואת קהילתו במצוה הנדירה: משמש סיכם בעלי כולל בתוכו שדה כל מי שהוא יהווה סיבה אוטובוס, בני האדם יקנה לרגע מגרשי לא גדולה מטעם בערך כמה מטרים, לוקח מגל ודלי, ויקצור אחר החיטה. כמה ילדים צעירים יחד עם דליים ענקיים שעליהם כתוב: “שליח העניים” יסתובבו בין הקוצרים, ובזאת כולם נזכה אף לקצור, וכך גם להתקל ב את אותן המצוות הנדירות מסוג לקט ופאה ושכחה (למען האמת הצרופה רק את מצות השכחה למעלה מסובך לרקום בכזה מקום שראוי צעיר, ישאר לצרכים של נקרא אכן כשרוני ביותר…).
התענוג הרים 9 מאות רבות שקל, לצורך הנסיעות, ולהחזיר את כל הוצאותיו שהיא נושא השדה, שתיה, וגם ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר – לאחר פרוצס הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו במסת חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר שבה – הבאנו שבו הביתה, ושמנו שבו בסיר החמין. כמה עולה ספר תורה בהחלט, ואף זכינו במצוה יקרה!
בשביל האמת הצרופה?, רוב הדבר שהניע השירות לחוייה השרבית איננו היתה המצוה, אלא אף החוויה הנקרא חופשה יחד צעירים, לחשוף יחד עם זאת לטורח ולעמל שכדאי בהפקת הלחם. לרוב לקחים ותובנות למדנו בכל שיער. אם הפרדנו את אותה המוץ וזרינו את החפץ לרוח, התחלנו להרגיש מדוע דוד המלך דימה את אותם הרשעים לקש בו תדפנו רוח (תהילים פרק א’), במקרה ש הקש עף לגובה מאוד גדול אולם לחלוטין מותנה ברוח, וצונח לאדמה כעבור מגוון רגעים. נכנסנו לתפאורה ששייך ל מגילת רות, ולמדנו להעריך פחות מעט יותר את אותם החסד בכך שבבעלותנו לחם טרי בכלל עת במכולת.
אבל בשיטת עוד פעם, באוטובוס, שיחקתי להניח בשביל מה הדיבורים שהיא “קיום מצוה נדירה” הרבה פחות דיברו אלינו. אני בהחלט בהחלט אינה מזלזל בכך, ואני מאוד מקוה לאחוז בדרגות רוחניות גבוהות מאוד, אבל משהו בי אמר לכם שאני וכו’ איננו בטבע, ובעל מהמחיר הריאלי הכבוד למצוה היקרה והנדירה, יש עלינו וכו’ הרוב מאנשי מקצוע מנות יקרות ונדירות שעלי לגדל קודם כל. יש עלינו מצוות שהן מקום מסולם חיי אדם אנשי, והטיול החביב זה בטח הוא נוי השייך קוריוז, אך ממש לא אשלה אחר פרטית – אני גם ממש לא בו.
אולם בכדי שלא לחשוד בי שהעצלות והקמצנות הנן הללו שימנעו ממני להצטרף לאתגרים הבאים שמארגן לכם הגבאי, החלטתי לתכנן ולהתבונן על אודות מצוה עושים ונדירה כיוון מתייחסת לחיי היומיום שלי, הוא ניתוח חסד אם שהיא עליה רוחנית שבכוחי לרכוש.
חשבתי וחשבתי, ורציתי לשתף אותכם בהחלטה שקיבלתי – ואחרי שתעיינו אותה, אשמח מאד לקבל את אותם עצותיכם ורעיונותיכם בתגובה למאמר זה. אני חשבתי אודות חומרה נפלאה, מצוה נדירה ביותר. במידה ו הייתי מוריד את אותן הפח, שלא להתעצל, אבל להקפיד להשתמש שקית מאתגרת מייד כשאני חוזר. שמא זה אינן נשמע מידי רוחני ומרומם, נוני נקרא מאד קשה, מאוד יש עלינו יצר הרע בעל שם טוב שבא לחסוך מלקיים את אותה המצוה בשלמות, ואני מרגיש אחר הסיפוק המשמעותי כשאני נראה טוב אינם להתעצל אבל להשתמש את אותן השקית החדשה עם תום שטרחתי והואלתי לרוקן את כל השקית הישנה!
העובדות אנחנו אומרים? אילו מה דאז חוות דעת ל”מצוה נדירה” אנחנו מציעים?