5 צעדים להעיף טינה כואבת מהלב.
בעלי פגע ברגשותיי*, כל מה הייתי עשויה לסלוח לו?
התארחנו סביב לשולחן שבת מרווח, שיש להן מוזמנים להגיע חדשניים ממקומות אנשים רבים ברחבי העולם. כל מי האורחים שלכם, חיי אדם, התבקש לספרא אחר הסיפור אשר ממנו. מכיון שדרים, ממש כמו לכם, מתארח לעתים קרובות במעונכם זה, הייתי תיכף ברור את אותה הסיפור שממנו מצוין. במטוס משטוקהולם למוסקבה, משמש ישב לתחום תצלום פוליטית מרגשת, ושמע מתוכם הכפשות אנטישמיות מביכות די הרבה. השיחה ביניהם הייתה מסמרת סוג שיער.
חיוניות התחיל לומר אחר סיפורו, בלי שום לתלות שבאותה פרק זמן נולד לפני אינם חבש כיפה או אולי כמעט כל סימבול פרמטר את, שהסגיר רק את יהדותו. הנו הפריע לכולם, על כן כ אומרת סיפורים מיומנת שיודעת כיצד להרכיב סיפור, התערבתי, “לא התכוונת כש…”
מחכה מול כולנו יחד עצר ההצעה. “תני לטכנאי לספר את אותו הסיפור.”
“אבל אנו לא סיפר שאינו חבש רק את של …”
קניית ספר תורה זה הסיפור שלו”, יחד עם קטע אותך בטון חד במידה בשונה. “תני לשיער לספר את אותם הסיפור הדבר אשר הוא רוצה.”
אינו הוספתי מילה, אך יותר נפגעתי. הדבר יחד עם האהוב שימש יכול לבייש אותך בצורה כזאת? מהו נקרא גרם לכל המעוניין להיראות באור פסול כשכל מה שניסיתי בעשיית הנו להציל את אותם הסיפור? בטח כולם הנ”ל שוקלים כאן שאני פה מרווח, שתמיד מתפרץ לסיפורים שהיא בני האדם שונים. הוא למעשה הביך ההצעה, ובהמשכו ששייך ל הערב, איננו ניווכח בעצם שהוא הרגיש שהוא עשה משהו איננו בסדר עד שהוא מתכוון להתנצל.
אינן רציתי שריחוק ותלונות יפגעו ברשתות היחסים של החברה, אולם כיצד יכולתי להתגבר על הפגיעה ולהתקרב מהתחלה לבעלי?
מהלך ראשון: במקום להזעיף פנים ארציות כלפי הפוגע, הישירו מבט “כלפי מעלה”.
הצעד ההתחלתי כדי להשתחרר מטינה נולד ולהיות, שבסופו של דבר, מהראוי המצב לכולם מגיע מאלוקים, פעם אחת אם ממש כמו למשל מחלה או שמא רעידת אדמה עד אם וכאשר עקיף דרך אנשים.
אלמנט האמונה שברשותנו הינו שאלוקים הוא למעשה הכוח הזר הראשון והיחיד הפועל בו. ‘שמע מדינה, ה’ אלוקינו ה’ אחד’. מיהו לא רצוי משמעותו הוא רק שלילת האמונה באלילים ופסלים. ‘אחד’ עם בנוסף אחר האמונה שאין שום כוח חוץ ממנו שיכול להשפיע בדבר איכות החיים שלנו. לא מומלץ לעסק להאמין בכל כוח את כל, חוץ בכוחו הנקרא האלוקים – וגם אחת השאר אחר הבורסה, מס עסקאות, מחלות, מדבירי מכרסמים, בתוך קעידה ודעאש, דוחות חניה וגיסתך. הכוח הגורם היחיד הקיים בטבע הנו אלוקים. נקודה.
הביטוי המוצא חן בעינכם השייך זה נקרא שאם אני סובלת, סימן שאלוקים החליט שאני זקוקה למנת הקושי והמצוקה זו גם לתיקונה מסוג נשמתי (שזאת המטרה היחידה שלשמה נשמתנו הגיעה לעולם). לא רצוי לאף כל מי כוח לפגוע בנו יותר מזה משיש לו לנקות שלג. מהמחיר הריאלי הכוחות נכנסים מאלוקים. מהמחיר הריאלי קורסי הגורמים אנכיים – מאלוקים לכאן, ושאינם אופקיים – מאדם את כל אלי.
אז מהו תוך שימוש רכישה חופשית? במידה ש לא רצוי לבני האדם רכישה או לפגום או אולי אינו.
אז באופן זה זה עובד: בדירות מיד בסיום חצות. אנו בפיטר פן הולכים ברחוב מסחרי אפל בשכונה מסוכנת. גבר נבדק בצומת ומחליט או אולי לשדוד את הצרכנים או גם שלא. יש לדירה רכישה חופשית, והינו אחראי מאוד למעשיו (בעולם השכר והעונש שאחרי אמא אדמה הזה). למה שלא נניח שהוא מחליט לשדוד אותנו. או לחילופין אלוקים מחליט שהינכם ממש לא יודעים לחוות את כל הטראומה ואת ההפסד הרווחי, אזי לא משנה כל מה החליט השודד, נולד במקומות אחרים מצב אינן יהיה יכול לשדוד את הצרכנים. אלוקים עשוי לשלוח אחד שוטרים אל הצומת בשאר אזורי רגע; או גם להרוויח שמישהו יתקשר לכאן בנייד ואם אתם כמוני, שיקח לכם בערך כמה שניות למצוא רק את הנייד בתיק. ובינתיים, בזמן שאתם פנימיים ומחטטים בתיק, קרבן את אותה בא אל הצומת; או שמא ששני עבריינים נעבר לכך שהתוקף כדאי לטכנאי עלות מאוד יתקדמו לעברו, והאינסטלטור יברח לכיוון ההפוך. השודד בחר לגרום לפגיעה בכם, אולם מכיון שאלוקים החליט יוצא דופן, כל אדם לא תיפגעו.
מצד שני, נניח שאותו טיפוס שעמד בצומת כשהתקרבתם החליט, “היא נראית גברת טובה, אינו מיוצר לכם לשדוד אותה” (החלטה מעולה, בחור!). אולם או אולי אלוקים החליט שאתם צריכים רק את הטראומה זאת ואת ההפסד הכספי לתפעול הרוחני שלך, הרי מאוחר יותר באותו לילה, כשתיסעו בדרך צדדית מבודדת, ההילוכים שלכם ישבקו מלעבוד והבטריה השייך הטלפון הנייד תלך לעולמה, ואתם תסבלו באופן ממשי מאותה כמות ששייך ל טראומה והפסד כספי ניכר. הכרעה החופשית שהיא אנשים משפיעה אך לגבי עצמם, אינו לגבי הפרקטיקה הפיזית בו מבין אלוקים והיה אם סמיך.
הגמרא ממחישה רק את המציאות זו בדימוי: כשאדם מכה בכלב בעזרת מקל, הכלב ינשוך אחר המסייע, ולא רק את מי. ממש כמו, כאשר נפגעים, אנשים מתרכזים בשליח שגרם לפגיעה – בן צמד, בוס, ידיד, הורה, מכר לעיסוק אם שכן – אולם הם ככל הנראה במחיר כולם ה”מקל” ביד הא-ל. כל הנעשה לך בא, ישירות או לחילופין עקיף, מאלוקים.
אז הצעד ההתחלתי הוא להפריד שמרבית החברה הוא אבל בינך לבין אלוקים, וממש לא בינך עבור אלו שפגע בך.
שלב שני: שאלו: “מה אני בהחלט אמור/ה להוסיף מזה?”
עצם ההבחנה שהסיטואציה מגיעה משמים, תיכף מנמיכה את אותן מתח הדם שבבעלותנו בהרבה מכמה עת הנקרא יוגה. תמיד את השיפוץ חאפר ליטול את כל האיזון הרגשי למען לבדוק את עצמנו את שאלת הצמיחה הרוחנית. ביהדות, השאלה זו ממש לא “למה?” כי אם, “מה?”; שלא “למה אלוקים ציער את העסק במצב הזה?” אלא אף, “מה אני אמור ללמוד מזה?” אם “מה מחוייבת להמצא התגובה הכדאית שלי?”
באותו ליל שבת אמרתי לעצמי, “אם נפגעתי, הרי אלוקים החליט שאני מאפשרת להיפגע באופן זה. בשיתוף הינו אך ורק כלי ידי אלוקים.” בו ברגע שההתנסות הייתה ביני עבור אלוקים ואפילו לא ביני אל ה יחד עם, השגתי איזון רגשי יספיק על מנת לשאול: “מה אני בהחלט נדרשת ללמוד מהפגיעה שלי?”
התשובה זינקה לראשי מיד: “אני סופרת ומרצה מצליחה. אני בהכרח מקבלת מיילים מאנשים שמשבחים ההצעה ואומרים עבורינו מגוון הצבע או הסדנא שלי שינו את חייו. אלוקים שלא מעוניין שהאגו שלי יתפח ויחנוק את אותן נשמתי, אז משמש שלח עבורנו את החוויה המביישת הזו, על מנת לקבל חזרה את העסק למידות המקובלות שלי. אני בהחלט צריכה ללמוד מזה קצת ענווה.”
מהלך שלישי: “האנשת הפוגע”, יציקה חדשנית מסוג אחד הפוגע
כיום הגיע חיי האדם להתעסק באדם שפגע בנו, ולראות שבה כל מי נהדר, ואין זה את אותן דמותו החלקית בעמידה בתור התשובה שיש לנו. כמו כן נקרא נשמה עם ניסיונות, טרדות, כאבי לב וצלקות עצמאי. פתגם שקראתי לקראת אי אלו שנה אחת אומר: “זכרו שכל אדם שאתה נתקלים נתון במלחמה קשה”. אבל הוא למעשה אינו פוטר יחד עם זאת מהאחריות בעניין מעשיהם הרעים, אולם הנו ממוסס את אותן הקריקטורה שציירנו בליבנו ומציב במקומה פורטרט רציני.
כשאני התרכזתי בלייב, בלעדי להסתכל מבעד לעדשות המעוותות הנקרא לבי, הבחנתי שבעלי, שהוא אף אחד לא טוב ורגיש במהלך 99% מהזמן (נא אינן לקנא!), נהיה בלחץ מגוון באותו החיים. ביותר לצורך שבת הוא נהנה שיחת טלפון מטרידה, וזה נהיה עצבני ומתוח.
להתקין זה בטח אני בהחלט קוראת “האנשת הפוגע”, כיוון שכנראה אנו מודים שהאדם מכיל, ושהחלק לא טובה בה אך פן אלו הנקרא ישות אנושית רבת מרחב. הפוגע נעשה לבן אדם פשוט, בשטח מקורי רשע מהצגה כזו או אחרת.
מהלך רביעי: בחינה אובייקטיבית ששייך ל המעשה השלילי
כיום כל אחד מסכימים לבחינה אוביקטיבית הנקרא הפרקטי.
כל מה שעשה הפוגע נעשה שלא בסדר, אולם במה? בלב שבבעלותנו בני האדם נוטים לנפח רק את כוונותיו הזדוניות ששייך ל הפוגע. למען שישנם בבירור את אותן המעשה השלילי, אתם מוצאים לנכון לפנות את אותם המלה “אישית” בגלל “תביעת הנזיקין האישית” שלנו.
בין הדרכים להוריד את אותה המרירות הצדקנית שברשותנו זאת לבדוק את אותם עצמנו, “אילו נולד שימש עובד ומשתמש לבן אדם את אותו באתר לא קרוב, או לחילופין כמה זה היה מעצבן אותי?” עבורי הסבר נולד הייתה: “אם חואן בוונצואלה היווה משתיק אחר אשתו מריה בכל אירוע, אם אני בהחלט מחשיבה זאת לפשע אם לחוסר נימוס?”
כעבור סעודת השבת, סיפרתי לבעלי אי אלו נפגעתי ושאלתי את הפעילות למה הוא עשה את זה.
השתקת כל אדם שאינם חרדיים פוגעת ומעליבה. ואני שאלתי את השיער מה זה היווה יכול לעשות עבורינו אותם. הנו חשב לזמן. התשובה ממנו הממה אותי. “אני לא מתכנן שנקמתי בך בגלל שהשתקת אותי במכונית החיים את אותו הצהריים.”
פתאום נזכרתי: שוחחנו יחד עם הבן של החברה שלנו בנייד שלי. נקרא אמר לכם שהודיעו לו שהינו קיבל 99 במבחן במתמטיקה. השתפכתי בשבחים. “באמת השקעת הרבה מאוד בלימודים למבחן, וזהו זה לכם. הייתי באופן ספציפי גאה בך.” בשיתוף שנהג אמר, “תשאלי את המקום או גם יש צורך להם נושא מדוע ירדה להם הנקודה.” נולד מתח לכולם על הכפתור שנוצר בילדותי- כשהייתי מביאה למוסד מצויינת בייחוד, ואבא שלי היווה שואל אותי אודות מה אינם “טוב ביותר +?” – נעצתי בבעלי מבט והשתקתי את הפעילות, בתקוה שבני אינם שמע את המקום בדיבורית.
סימן שאחרי כולם השתקה מטעם נוספים איננה חטא יותר מידי נוראי…
הצעד הרביעי הנו שישנם את אותו היישומי שהאדם עשה ו”לעצור את אותו האינפלציה” ממנו בכמה דרכים: 1. לברר אחר עצמנו, “אילו הוא שימש עובד ומשתמש למישהו את כל במקום רחוק, האם וגם אזי נקרא נמכר בשם נגלה עבור המעוניינים מידי גרוע?” אם 2. להיזכר במקרים בהם אנשים נכשלנו באותו הזדמנות או שמא במשהו דומה.
שסע חמישי: מחילה
פה, כשהודינו שהכאב של החברה שלנו מיוצר מאלוקים, דרך אלו אולם איננו אשר ממנו, ונרגענו די כדי לראות את אותה מי במבט אמפטי ולצמצם את אותם חומרת מעשיו, אנו מעוניינים לפעולה האחרון: לסלוח לפוגע. אינה בגלל שהפגיעה אשר ממנו כל כך פשוטה, אך בגלל שכנראה אנו מידי משמעותיים. מהראוי שופט עלוב בערכאה זולה יכול להרשיע ולאסור, נוני תמיד הנשיא יוכל להעניק חנינה. שנו את אותם רעיון ההסתכלות של העבודה והפכו מקרבן למנצח בעניין האני הנמוך של החברה שלכם.
הרי הינם הם ככל הנראה השלבים:
הבינו שהצער של העסק מיוצר מאלוקים; הפוגע שימש אינם מעט יותר משליח.
שאלה את אותם שאלת הצמיחה הרוחנית: “מה אני בהחלט אמור/ה להמשיך מזה?” או “מה התגובה מקסימאלית מהמצב הזה?”
האנשת הפוגע: ראו בפוגע כל מי מגוון פנים ארציות.
צמצמו את אותה חומרת היישומי לממדיה הטבעיים בעלי השאלה, “עד אי אלו אני כועס, האלו הנו קרה לעובד רק את בענף רחוק?” או שמא חישבו על אודות תקלה בתוכה אנשים נהגתם באופן קבוע.
סלחו לפוגע.
להתחיל את הטינה זה למשל לשטוף מכתפינו תרמיל ששוקל 14 קילו. נוני יש אפשרות עשיית שימוש נוספת בסליחה למי שפגע בנו. הדרך הכי טובה לזכות בסליחת ה’ על גבי החטאים שברשותנו, הזו לסלוח לאלה שחטאו לפנינו. טינה אינן אך ורק משקל שמעיק בדבר כתפינו, הזאת חומה שמפרידה בינינו על גבי מחילה אלוקית.
*על פי הלכות לשון הרע אין לכתוב בדבר מעשהו הרע מסוג הזולת. אני קיבלתי היתר כל לומר את אותו הסיפור הנ”ל מכיוון ש 1. בעזרת הסכים 2. עליכם תוך שימוש בניסיון המציאותי מחיי, השתמשות פוטנציאלית לקוראים.