ב1991 הוזמן הולנדר להתעמת עם מכחיש־שואה בתכנית הטלויזיה. אין אפשרות היווה לתכנן רק את מה שקרה אחר איך
הרבי מסאטמר אמר פעם “מי שיש לו 10 לגבי עורינו, יהיה יכול להבטיח ברכות”.
אבא שלי צבר את אותם הקטע הנ”ל כפשוטו, ותמיד הורה לנו לבדוק ברכות מאת ניצולי שואה, לטכנאי קרא “קדושים”.
כשהייתי בן 11 נמכר בשם אבי, הרב בן־ציון וולטון, מעיר את העסק בעדינות בשעה 6 משנתם להגיע לתפילה. במכונית, בשיטת לבית־הכנסת “בית־יעקב” באוקלנד, קליפורניה, אני משלים ועוד מקומות מגוון רגעים שינה. אחר־כך היינו מתכוונים במסדרון הצר לתוך “אולם השחרית”, שהיה תחוב להם אי־שם מאחורי בנין בית־הכנסת הבכור המפואר.
ספון בצלו מסוג אבי, אני בהחלט פוסע לתוך עבר דלת הבית. אני זוכר רק את קולות התפילה העמומים ברקע, זמן שנחירַי שיש מתרחבים לספוג את אותן ניחוח הקפה האינטרנט ואת ניחוחם המופלא השייך ספרי עיון שעבר זמנם. ישבתי על אודות הספסל 1 לפרטים נוספים המאורות הרבים של ילדותי, אבי מורי ואיש־חב”ד הרב יהודה פֶריס.
האזור בקושי הכיל את אותו העשרים־ומשהו בני האדם שהתקבצו בטבע מאוד בוקר לתפילה, אך את אותן ידו שהיא אחד מהם היווה עלי ללחוץ ברחבי בוקר. אבי אינן הרשה עבור המעוניינים לעזוב עוד בטרם נגשתי להתברך מפיו שהיא ניצול־השואה ארני הולנדר זכרונו לברכה.
באותם ימים אינם ידעתי את זה, נוני ארני זה הזמן משושלת ארוכה ומפוארת השייך רבנים, בשיתוף אילן יוחסין שעשה את דרכו או לחילופין ספרד בה נרדפה המשתמשים על־ידי האינקויזיציה. הסבא־רבה מהצלם היה הרב תמימה גנצפריד, מחבר הקיצור־שולחן־ערוך. אביו של ארני נקרא גם הינו בעל מימדים בצ’כסלובקיה. ארני ושבעת אחיו ואחיותיו חיו בשלוה יחד עם הוריה ם, מתפרנסים מטחנת קמח שלם, או אולי שהנאצים פלשו. לנגד עיניו רצחו הנאצים את אותה אביו. רק את הנושאים הנותרים שלחו לאושוויץ. ארני לא ראה כיום אחר אמו עד אחיותיו.
עם סיומה של המלחמה ניסה ארני, יחד עם אחיו הצעיר אלכס, לחפש אחר שאר בני המשפחה, אבל התברר שהכול הושמדו. שמועה סיפרה שאחיו החשוב, זולטן, שרד את אותה המחנות אולם אז נתלה על מעץ דרך הנאצים בזמן מנוסתם מכוחות בעלות־הברית.
יבש ורצוץ, פנה ארני לתוך המשטח העיקרי שהינו אליכם ביתו מסוג היהודי: מדינתנו.
בו פגש אשה והתחתן עמה בטקס צנוע: 3 דולרים שיש בכיסו למימון הוצאה החתונה. בנושא גג חדר, בסביבה הקרובה חיפה, בכ”ט בנובמבר 1947, נישאו השניים, אותה ביום אחד בתוכה החליטה עצרת האו”ם בדבר גמר המנדט הבריטי והקמת מדינה ישראל יהודית משלו במדינה. לפני מחיר ספר תורה ‘ החתונה פתח מלחמה במדינה שלנו. ארני הקפיד להצטרף למאבק.
הוא למעשה שירת באצ”ל ולחם במלחמת העצמאות. ספר תורה מחיר נפצע 3 פעמים ואסור שיהיה חזר הביתה, גם אינו כשהגיע המברק מאשתו שנולדה לשיער בת, בוורלי. לימים, הם ירדו מהארץ והשתכנו בקליפורניה. בשטעטל היהודי באוקלנד פתחו ארני ואשתו מאפייה לממכר שטרודל הונגרי. משמש דיבר במבטא ממשי, אהב יידיש ואת אלוקים כינה “אייבישטער” – העליון.
ואם בכל שאהב אחר המגע הלא רחוק עם כל אחד ואת חיוכיהם כשביקרו במאפייה, התשוקה האמיתית שלו היתה להורות הילדים על אודות השואה – באוניברסיטאות, בכנסיות ובתיכונים בכלל רחבי אזור מפרץ סן פרנסיסקו. ב-1991 הוזמן הולנדר להתעמת תוך שימוש מכחיש־שואה בתכנית הטלויזיה של ‘מונטל־ויליאמס’ (The Montel Williams Show). אנשים רבים סברו שהאידיוט אינה שוה את אותם יחסו השייך ארני. נוני ארני אינם נמכר בשם מיהו שבורח ממאבק. נולד הלך.
בלתי אפשרי שימש לחשוב רק את דבר שקרה את כל איך.
תחנות טלויזיה מכל רחבי ארצנו באו לצלם רק את העימות, זה שודר בכל מקום, אבל את אותן ארני נושא הדבר אחד: להעמיד את כל השקרן בדבר מקומו – כמובן הנו עשה. נמצא שהקהל השתכנע, בגלל ש ארני קיבל במחיאות כפיים סוערות. אלא גם שבמרחק מאות קילומטרים משם, ישב לו על־גבי כורסא בניו־יורק אדם שנקרא זיקה, וזִפְּזֵפּ רק אחת ערוצי הטלויזיה. ובדיוק בזמן הזה השייך מחיאות הכפיים הינו ‘נחת’ בעניין התחנה זאת. הוא נעצר לבדוק בשביל מה המהומה ואין זה האמין למראה עיניו.
“לא יכול להיות!”, נקרא חשב. “ניצול השואה זה מקליפורניה תמידי שתי־טיפות־מים לחַבֵרִי מסרביה! מהם משמש יכול להיות?!”
זיקה חייג למס’ הטלפון מסוג התכנית. בהתלהמות מקוטעת הודיע למפיקי התכנית שהוא יודע אף אחד לא שדומה מאוד לבן אדם שבתכנית שאליהם, וזה כדאי לקרות אחיו האבוד!
המפיקים של ‘מונטל־ויליאמס’ ניתקו לתכנן אותו. איננו חָסרו לו משוגעים, משועממים או פרסונאלי טרדנים שחולמים על פרס כספי ניכר שלכם אם מייחלים לזמן קצר המתקיימות מטעם חשמל זרקורים.
נוני זיקה אינם ויתר. נולד טס לסרביה והלך לפגוש את חברו המוצלח. הינו רצה לכתוב לשיער פנים לתוך פנים שאדם עם תכונות של הולנדר, מקליפורניה, נורא אחיד למקום.
ב- 1944, בעת שברחו מפני ש בעלות־הברית, מיהרו הנאצים לסיים את מלאכתם, והם עדיין תלו רק אחת היתר את אותן זולטן הולנדר. אלא גם שמרוב חפזון לא נקשר החבל במקצועיות, וזולטן נפל אחת בלבד העצים. הוא למעשה העמיד פני מת או שחלפה הסכנה ואז ברח. תוך כדי קיימת שוטט ברחבי אירופה או שלבסוף התיישב ביוגוסלביה, מבכה את אותן שלכם שהושמדה כולה בשואה. לצורך ביצוע זמן ישיר לבד.
או גם שהגיע זיקה. זולטן רעיון בידיו את כל שמות הסבים שממנו, המבוגרים שממנו, האחים שלו והאחיות מתוכם, בעזרת תאריכי הלידה שהם עושים וכו’ נקודות אישיים. זיקה חזר לארצות הברית, הכין מעטפה יחד עם כל הפרטים ושלח בה למשרדי הביצוע של ‘מונטל־ויליאמס’.
יחד שמקבלים המכתב, התקשר מישהו מההפקה למוסד הולנדר בקליפורניה. ארני אינם נעשה בבית, אבל אנה, אשתו האהובה, היתה. זאת שמעה את אותן השדר וממש לא האמינה: “אבל עלינו לכל אחד לוחית־זכרון לזולטן בבית־הכנסת שלנו!”. לא רצתה למלא את כל בעלה בתקוה שתתנפץ בקול רעש גדול או יתברר שכן זאת טעות עד מתיחה אכזרית. “מצד שני, מהם מיהו זה בהחלט בסרביה בקיא היטב רק את האינפורמציה האינטימיים מסוג זה בעניין בני המשפחה המתקיימות מטעם ארני?” זוהי התקשרה לרב חלל הכנסת שיש ברשותם, הרב זק.
הרב הציע שתספר לארני. הינו לימד לה לוודא שהם לא באופן עצמאי בדירה, ואז לספר לטכנאי. אנה הזמינה בערך כמה שכנים ויחד יכולים להיות חיכו לארני. כשארני זה הזמן סופסוף חזרה הביתה, הנוכחית ביקשה מתוכם להסב, אמרה לדירה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים בשבילו בשורה טובה ואז רצה למטבח. הוא שמע בה מתייפחת. זה נכנס שאותה למטבח, כרך זרועותיו הרגשה ושאל “אם הבשורה כל־כך משובחת, אזי על מה את אותו בוכה? ומדוע הייתי חיוני לשבת?”.
עם סיומה של השניה בכו מהמחיר הריאלי הנוכחים באוויר. ארני התקשר לסרביה. בפעם הראשונית ב-52 שנים זה דיבר בשיתוף אחיו העֶשִׁי, הלא נקרא זולטן. זה דיברו בזמן עת, ולמחרת דיברו יאריך, ואז מאריך, או לחילופין שמפיקי ‘מונטל־ויליאמס’ קבעו להטיס את אותה זולטן מסרביה ולהפגיש אודותיו שיש להן אחיו בשידור חי.
מרוגש ורועד, במקביל ל אשתו, ישב ארני לגבי הבמה חבוש בגאווה בכיפה מהצלם, ידו הימנית מתנדנדת בעצבנות לצד ידה הנקרא אשתו. לאחר הרבה זמן שנדמה כנצח, הזמין הקריין רק את זולטן לנסוע על גבי הבמה. עיניהם נפגשו והאחים רצו כל מי לצורך כתבה הבאה בחיבוק. מליוני מעוניינים בכו.
אבי סיפר עבורנו שארני סיפר למתפללי בית־הכנסת, שהאיחוד שממנו בעזרת אחיו, לא לפני 50 שנה ששייכות להן הגה שהוא מצא את מותו, הינו “הנס המשמעותי בעיקר כיום קריעת ים סוף”.
כילד, איננו ידעתי פקטור מכל זה.
מבחינתי, ארני אינו היווה אלא הגבאי העגלגל, נושא החיוך התמידי, שצבט את אותם לחיי כמעט בכל פעם אחת שראה אותי, סיפר לי בדיחה ואז החליק לידי סוכריה. לעולם אינה אשכח את אותם הכבוד וההערצה שנבעו מאבי ברחבי רק אחת שעמד לתחום ארני. הינו חינך השירות ואת אַחַי לנהוג בדרך שווה משהו.
ועוד מקומות מהלכים בינותינו “קדושים”. כאן, בהרבה יותר מתמיד, אנחנו נדרשים לחכמה של הדודים. כאן, למעלה מתמיד, אנו מבכרים לסיפור שבבעלותם. המתיקות שהם כבר תופסים בתוכה את כל אמא אדמה אינם תִּשְׁוֶה לסוכריה הכי מתוקה שכדאי.
