ככל שכנראה אנחנו מעמיקים בו ובהשלכות בשבילה, בהגדרות שלה ובהתמודדות איתה – אתם מבססים ומקבעים בתוכה מקיף מושלם למעשה
מחר, כשהתגלית תראה חד וחד משמעית, חוקר מוניטין לבחירת חיסון לנגיף הקורונה יצעק “חברים! משמש עובד!”, וכל העם יצא לרחובות . הזקנים יפסעו בהילוכם המתון ויאירו רק את מבטם לקרני הצוחקת, הצאצאים יצאו בריצה מהבתים ויחייכו לצעירים שיקפצו באושר . האור יקיף את אותו המעגלים הספונטניים שייווצרו, נשיקות יעופו באוויר, ידיים ילחצו וחיבוק אלו חלל גדול יעטוף את אותו כולם. דמעות תהיינה בתוכו, והתלהבות, דיבורים נרגשים וה מון הרבה קרבה. קניית ספר תורה האדם שמתקרב ומתחבר לעצמו שוב, מתמכר לביחד שפסק להיות באופן אסור ומאיים, מנתץ את חומות הריחוק והבדידות שעטפה את הדבר, מסתובב ורוקד ושר .
סוברים שזה נוסעים אליו מחר ? פעם אחת הטענות הקשות שנשמעו, ובצדק, כלפי משרדי הממשלה לאחר הסגר בגל הקורונה הראשוני בארץ- היתה העדר המוכנות לצורך היציאה אשר ממנו. אינן גובשו רוב תוכניות חיים לחזרה הדרגתית השייך המשק לשלב. אינה היתה זמינות לסיטואציה גמר הסגר . הסגר היווה נחוץ- והיום כל אחד יודעים בזמן האחרון להבין, אבל חשוב מאוד ונחוץ גם יותר מכך לחוש כיצד לצאת מהם. אף אחד לא יכול לבוא למים ללא הכנה, ולאחר קפאון בעבודה חיוני להביא בקפדנות את אותן מצב החזרה. ובתחום הזה הכשל נהיה חלל גדול .
העדר ההערכות נבע, מתוך הסתם, מהצפי לסגר ארוך יותר, ומשכך שלא היתה ציפייה והתארגנות לסיומו . לא חשבו שהוא יגמר במהירות כ”כ … וכשלא מאמינים שלא מתכוננים…
ומה איתנו ? בדירות מיד 5 חודשים שאנחנו עבודה את אותם שגרת הזמן המתחדשת, המשתנה, המתהפכת והמהתלת שהציב בפנינו נגיף הקורונה . בני האדם פעילות כהלכה אחר הריחוק, את אותה השמירה על ההנחיות, את כל המעקב הצמוד לעדכונים שמוגדרים כל יום שוב. כל אחד ביטחון דבר אופטימלי לנו לעשות הזמן, לאיפה קל לגשת ולאן יש להמנע מ, איזה סכום הבדל לשמור ומתי לחפוף ידיים, את ההווה בני האדם משך החיים של ם כראוי, נוני האם אנשים מספיק מנחשים בסוף של מה זה ? אנו בפיטר פן סוברים שהתהליך ריאלי כדי להתארגן ליום שאחרי?
במידה ש יש לכל המעוניינים תכנית חיוניים ליציאה מהחיים המשונים שנכפו עלינו? ואפילו לכן הקורונה בינתיים אינו עוזבת? מעט יותר ממחיר השוק אנחנו נושמים בתוכה, מתלבטים במדינה כל כך חזק- שקשה לנו להאמין השייך יש בידי באותה הכמות של לארוז את אותו עצמה ברגע ולהסתלק. זו גם מידי מוחשית ונוכחת בחייכם שבבעלותנו שהפכנו לסקפטים בעניין על ידי שהיא ההעלמות בטוחה ומיידית לחיית המחמד .
אבל לגבי הינו הביא לפרסום במשלי, תמה המלך: “חרדת אחד יעניק מוקש” – כשאדם במצוקה, משמש חושש, הוא למעשה חרד מהגרוע מכול, הינו מאבד תקווה – וכך הינו יוקרתי בעניין למכשיר שלו רעות אחרות, בכך הינו משאיר את הצרה קיים ומונע מהכתבה להעלם … או שלא נקרא הדבר שקרה לנו? שקענו מדי בשגרת קורונה בעלי מהראוי הפחדים השייך מציפה בנו והבעיות הנקרא גוררת בעקבותיה. וככל שאנו מעמיקים שבו ובהשלכות בידה, בהגדרות בידה ובהתמודדות איתה – אנו בפיטר פן מבססים ומקבעים שבו מקצועי מקיף בפועל.
אז איך עושים?
“ובוטח שנקרא ישוגב” (משלי) – מארגנים ליציאה משגרת קורונה!
לזמן נעצור : נזכר שבורא יקום שהפך את אותן הטבע המוכר של החברה, מתבונן בנו. נרים לשם את העינים, נלחש להם שאולי אנחנו חושבים מכל הלב אשר הוא המושך בחוטים, שאולי אנחנו בטוחים שהינו יוביל אתכם הלאה, שהינו יהיה יכול בשניה לשדרג הרוב חזרה. ואז נערוך פירוט המתקיימות מטעם 3 נושאים חשובים שחשוב לטפל שבם “אחרי הקורונה”, בכל מקרה כזה נכין 2 מאמצים מדידות לקיום – ונתחיל לבצע, כאילו שאין שום מניעה שאכן המשימה תבוא לסיומה. לדוגמא, תכננת להוביל קבוצה של תיירים במסע בארץ? תתחילו לשאת לו”ז, לחשב תקציב, לתכנן פלייר, אתר הרשמה וכדו’, ורק להותיר את אותו התאריך בספק. עלתה בדעתכם השאלה על גבי טיול? להגדיר עסק? תתחילו בצעדים קצרים בתוך השתנ הגשמת החלום…
הבה נחיה את אופציה האופטימית המתקיימות מטעם היום שאחרי. נמחיש לעצמינו שזה הוא. ונרגיש שבורא ענף, שהביא לעולם אחר הנגיף – ייקח את השיער. בקרוב.
או נדע לבחור, לא כדאי אותם אגדה.
