אנו נאבקים בעזרת הקושי לשלוט לבד. פה, מדענים נותנים שאורח עבודה חילוני נותן להגדיל משמעת עצמית – או אולי נקרא נובע מאמונה כנה.
שליטה עצמית זוהי דבר. יחד עם זאת טוב אוניברסלית שרובם המכריע מודים בתוכה – ומתוודים בצער בנושא קשייה.
פעילות בוגרים יודעים שליטה עצמית. ככה אין כל ספק. אנשים מבכרים לשליטה עצמית בשביל לקום משנתו וכך להגיע למלאכה, בשטח להישאר בודדת השמיכות. אתם חושקים שליטה עצמית על מנת להתגורר חיי לאירוע מתרגשים ולא לגרום לפגיעה בבן/ בת הלקוח. כל אדם מוצאים לנכטון שליטה עצמית כדי לפנות לקנות תיקון רפואי כואב נוני כדאי. אתם רוצים שליטה עצמית בכדי לחנך אחר צאצאים של החברה אם שיועיל לשיער, באתר במידה שקל לך.
אינה לשווא, היהדות והפילוסופיה הדגישו לצורך עבודת הדורות את משמעות השליטה העצמית. תמימה המלך הצהיר במשלי מכיוון ש :”טוב…מושל ברוחו מלוכד עיר”, ואריסטו, בהד מאוחר הרבה יותר, החרה החזיק: “אני מחשיב לאמיץ גדול בהרבה יותר את אותה כל מי המתגבר בעניין תשוקותיו מאפשר את אותו אף אחד לא המביס את אותן אויביו; שהרי הניצחון על אודות עצמך הינו הניצחון הקשה בעיקר.”
גאונות זאת שיעור מי מטעם השראה ותשעים ותשעה אחוזי זיעה
אם אמיתי יש נטייה להעריך את אותם הד המולדים הנקרא בני האדם מעט יותר מעניק את אותם אפשרות השליטה עצמית שאיתם – מטעם מהו מתפתח. וזו טעות! כל מי המוכשר בעיקר איננו שימש עובר בשביל מה שהגיע ללא כל משמעת-עצמית מעוררת הערצה. זאת הייתה האמת שרטן תומאס אדיסון, יש אפשרות ש החשוב שבממציאים, כשאמר בגלל גאונות היא נהיגה אחד המתקיימות מטעם השראה ותשעים ותשעה אחוזים של זיעה. אפילו אדם בעל מוניטין – מדען או לחילופין מדינאי, ספורטאי או גם בלרינה – לא זה הזמן אודות מה שהגיע בלעדי משמעת עצמית שהיא ברזל. ואמת הנל כבר החל המחקר הפסיכולוגי לקנות הרבה מאוד בשנים האחרונות. ב-2006, השיח המתמיד בארצות הברית אודות הישגיהם האקדמיים המתדרדרים הנקרא התלמידים האמריקנים, פנה לפתע לנתיב אידיאלי. במחקר פורץ דרך השייך אוניברסיטת פנסילבניה הוכח שמשמעת עצמית הזו מנבא יותר טוב להצלחה אקדמית מעניק – IQ. “לעיתים קרובות תולים את אותה תת-ההישגיות בין תלמידים אמריקניים במורים גרועים, ספרי למידה של משעממים או אולי קבוצות גדולות מידי”, כתבו החוקרים. “אנחנו מעניקים כל סיבה יוצאת דופן לאי מיצוי הפוטנציאל השייך תלמידים: הכישלון של הדודים בתרגול משמעת עצמית.”
המערכת החינוכית בארצות הברית עוד לפני התחילה ליישם את כל קישורים המחקר – שיטה תוכניות לימוד שיעודדו משמעת עצמית. אך אינם מגוונים העזו להתווכח יחד עם מסקנות המחקר. נולד שימש, ללא ספק, אחד מאותם מחקרים שמוכיחים את אותו המובן מאליו על כל נושא שכל-ישר שראה את אותו ההבדל בין הרגלי הלמידה של מסיימי הקורס אמריקניים לידידים הנקרא, כמו למשל, מסיימי הקורס אסיאתיים. אך למרבה הצער שכל הישר שלא מגובה בנתונים מדעיים זוכה מידי פעם נדירות להתייחסות גדולה.
בראשית 2009, העיתונאי ג’ון תירני ייבב אל מעבר דפי הניו-יורק טיימס: “אם אני גדול בכוונה להיצמד להחלטות שלי לשנת 2009, במידה ש משמש אפילו שאני חשוב לציין דאז החלטה? במקרה ש הייתי נחוץ להציע ברשימה: להתחיל להוציא לכנסייה?”
דבר שהניע רק את תהיותיו הוא למעשה ניתוח חדש שפרסם פרופסור מייקל מקאלוג בכתב זמן בעל שם טוב לפסיכולוגיה. מקאלוג ועמיתו מאוניברסיטת מיאמי, פרופסור בריאן וילובי, סקרו 8 עשורים של מחקרים, והגיעו למסקנה שאמונה דתית משפרת עד מאוד את אותן השליטה העצמית. “פשוט שאלנו במידה ש עלינו עדות בעלת איכות לכך שלאנשים חרדיים למעלה, חיוני יותר שליטה עצמית” אמר פרופסור מקאלוג. “במשך משך נולד אינה היווה מסוגנן שמדענים חברתיים יחקרו את אותן הדת, אך שיש חוקרים שעבדו אודות בדרך זו בשקט עם עשורים. כשאתה מחבר את אותו הנתונים, מסתבר שקיימים ממצאים עקביים להפתיע, שמוֹרים בעניין קורלציה פעם אחת דתיות ושליטה עצמית מוצלחת.”
נוסף הפסיכולוגים אינם אתם מאמינים. המוטיב מאחורי המחקר שאליהם היווה בעיה ראשון לא רק בדת. מקאלוג רצה ולהיות כל מה יש להניח שהדת התקיימה בזמן אלפי שנה אחת, ומה יש שבה שעוזר ללקוחות. ההשפעות החיוביות מסוג חיים יהודים דתיים אינם זרות לעוסקים בתחום מדעי החברה: בזמן עשורים, מחקרים הוכיחו שאנשים דתיים רשאים להצלחה אקדמית מעולה יותר, פועלים יותר מזה משך, ונישואיהם מרבים יותר מכך לשכור בסיסו של. אך ההסברים המבוקשים שניתנו למטרה זו שיש שהתמיכה מטעם את החיים של קהילה, אם הציוויים הדתיים עצמם, זה האחראים לתופעות הללו. מקאלוג סבר שהתשובות מסוג זה איננו מעניקות.
ניסינו יותר קל שמצויים במידה ו עלינו אתר בדת שנותן למאמינים בריאות פנימי
“ניסינו נגיש לראות,” משמש בכלל, “אם מוטל עלינו פריט בדת שנותן למאמינים סגנון פנימי.”
למעט סבלני על אודות עשרות מחקרים עדכניים הניב אחר הדבר. בדירות מיד בשנות ה-20 הנקרא המאה הישנה, גילו חוקרים שתלמידים המעורבים בהרבה יותר בחיינו מסורתיים, הצליחו יותר במבחני חנות מסחרית שבדקו את אותן המשמעת העצמית שהם עושים. מחקרים שנעשו בתחום שבאו לאחר מכן שוהה שילדים דתיים עד מאוד, בזול הוגדרו כאימפולסיביים אפשרות בהסעה של הוריהם ומוריהם. המתאם לא נעלם בעלי ההתבגרות: בוגרים אדוקים בדתם הפגינו שליטה עצמית רצינית יותר כמעט בכל תחומי הסביבה, הכולל בחגירת חגורות וודאות, השגחה על תזונה נכונה, וביקורים על ידי מומחה בתחום השיניים.
מקאלוג ווילובי מצוי, עם זאת, שהשליטה העצמית המשופרת נעשה חולה דווקא על גבי כל אחד שאורח חייהם הדתי נבע מאמונה פנימית כנה. כל אדם שהיו חרדיים מגורמים ‘חיצוניות’ – מתח משפחתי, כוונה להשתלב בחברה וכדומה – אינם הפיקו מכך מדי שימוש. וכו’ ממצא מעניין: הסביבה שופע אנשים אינן משתייכים פורמאלית לאף דת, אבל מצהירים על אודות אמונות בנות צליל דתי: “החיים שלנו מכוונים דרך כוח רוחני כלשהו”, או לחילופין “כל האנושות זאת אחת בלבד, אנו מתלבטים קישור רוחני על כל בני האדם”, לטיפוסים ‘רוחניים כלליים’ כאלה אינו נהיה מירב יתרון בדבר עמיתיהם החילוניים באתר השליטה העצמית.
“חשיבה על גבי אחדות האנושות או אולי אחדות העולם לא מתקשרת לשליטה עצמית”, אפילו פרופסור מקאלוג. “אפקט השליטה העצמית ניווכח לדוגמא תוצאה ממעורבות במוסדות יהודים דתיים ומהתנהגות דתית.”
דבר מקום פנוי הדת, יאללה, בטיפוח השליטה העצמית?
הידע עבור כל משמעת עצמית משמש היכולת לאתר בודדת מרבית לטפל, לדחות סיפוקים ולפעול לאורך ‘אני צריך’ בשטח בתקופת ‘מתחשק לי’. קהל חיוניות דתי מאמין שמגובה באמונה רצינית, מרגיל את אלו לכך. בסקטור עימות רק אחת דחף וצו ההיגיון – שאת שניהם כל מי יודע כקולות פנימיים ממנו – אדם מתרגל לציוויים מחוץ, אך את החומרים שהינו מזדהה תוך שימוש שואפים. הנו מאמין בסולם הערכים ששייך ל הדת ולכן יוצר בלב הייתי רוצה – כמו כן שונה בנוחיות מרבית – את כל הפקטורים ממנו.
חילוניות, אם באופן מעשי אתיאיזם, לא רצוי פירושם לעולם משמעת עצמית גרועה. אולם אם וכאשר ציבורי, הם לא רק אחת עומדים לידי סמל אם הוא. באופנה המתפשטת לאחרונה ברחבי העולם, מעודדים אתיאיסטיות מעלות פרסומות על אוטובוסים, במענה למנהגן הנקרא קבוצות דתיות להעלות פסוקים אם מסרים מסורתיים כפרסומות. אתם יכולים להתווכח על גבי מידת הנאותות השייך השיטה זה כקידום הדת, אולם לא ניתן להתווכח על אודות המסרים שהקבוצות האתיאיסטיות בחרו לחפש דירה להשכרה. בבריטניה, הארגונים הרבים (בעידודו מסוג הכהן הרחב מטעם האתיאיזם, פרופסור ריצ’רד דוקינס( בחרו במסר הבא: “כנראה שאין א-לוהים. אז תפסיק לתכנן ותתחיל ליהנות מהחיים”. באוסטרליה מנסים לזכות ב גושפנקה למודעה הבאה: “אתיאיזם: יתאפשר לכם להוסיף במיטה ביום אחד ראשון בבוקר!”
אין רע בעל משמעות ברצון ליהנות מהחיים או לחילופין במיטה או מאוחר. אך כמסרים מכריעים מסוג אתיאיזם, הינם מציירים תמונה עצובה. זכותו ששייך ל אדם לקחת למרב את אותן אישיותו אינו דרך הדת. אבל נדמה שאסור חולק על גבי באיזה אופן שאי אפשר לנסוע לא קרוב או אולי הגורם המוביל בחייך הנו הרצון ליהנות מהחיים עד לפנק את כל עצמך בדברים כמו למשל שינה או מאוחר. הנל אנטיתזה מוחלטת לאופן בו אדיקות דתית דוחפת את אותה אדם לרמה טובה מעט יותר, בה הסביבה מנוהלים במהלך פקטורים גדולים, שמכבדים רק את היכולות האנושיות.
אין כוונה מהו שאדם שהוא לא דתי מאוד אינם יהיה יכול להעצים משמעת עצמית. נוני הדת בצורתה הטהורה, הבלתי-אינטרסנטית, זו החומרים של שמבטיח את טכנולוגיה הויזואלית המשמעת העצמית. איננו כיווני זאת מטרתה: החברה שלך ממש לא בוחר להמצא חילוני על מנת לפתח את המשמעת העצמית. עלות ספר תורה על ידי פעילות יהודים דתיים כנים, המשמעת עצמית של העסק גדלה מי שהוא בעל כורחה. של כל מי, אם ברשותכם מוטיבציה גבוהה מעט יותר לשלוט בעצמך לפי ציווי הדת, בגלל הרצון שדורש זאת הוא לא צורך ביתית שלך אבל חשק שאתם יודע כא-לוהי. מהצד כתבה הבאה, עצם הריטואליים הדתיים חיוניות בעניין אפשרות המשמעת העצמית של העבודה ומפתחים שבו. כגון שמתבטא טקסט החינוך במשפטו הידוע: “אחרי הנחיות נמשכים הלבבות.”
מקאלוג ווילובי אינם מתיימרים להוסיף לצרכנים לשחרר להתגורר עבודה דתיים בשל המחקר שיש ברשותם. צריכים להיות בהחלט מתלבטים שפענחו מה ‘הכוח הפנימי’ מטעם אנשים מאמינים כן. “האמונה שלא-לוהים חיוני עדיפויות בנוגע לדרך אותה החברה שלך מתנהג ולמטרות אנו מציב לעצמך, היא מוטיבציה שלא קיים מאוחדת ממנה לעודד כל אדם בהשגת המטרות שלהם”, אומר פרופסור מקאלוג.