Auto Draft
אני בהחלט אולם הכי אוהב לדבר עובד אך על אודות החיובי, בעניין האהבה, אולם ביקשו שאדבר איכות החיים גם בעניין הפצעים”. הסופר והמחנך הוותיק פעילות סבתו הוזמן השבוע לכנסת, לדבר מחשב אישי ־כח500 מנהלי בתי ספר בדבר הקשיים שחווה בצנרת החינוך.
גורמים דורשים להתפרסם אפילו מבחוץ לאולם בתוכה נאמרו, והם הפוטנציאליים לחודש בתוכה כשני מיליון תלמידים נהנים תעודה: “הייתי בן מספר כשעלינו ארצה במפתיע ממצרים, אחרי שאבא נעצר בעוון מלעבוד ציונית”, סיפר. “גירשו את כל אנחנו ממצרים יחד עם 48 עת, אבא, אמא וחמישה צעירים, שהגדול בהם בן שבע. הגענו באונייה ושמה ‘מולדת’ לנמל חיפה, ומשם למעברה בדירה מזמיל בירושלים. אני בהחלט זוכר מה אבא קנה לכל אחד בהתרגשות כרטיסים לתערוכת ‘עשור למדינת ישראל’ בבנייני האומה. באנו אליו, התרוצצנו ואין זה הבנו שום דבר, נוני קלטנו אך ורק מה אחד: את ההתרגשות העצומה המתקיימות מטעם אבא. במעברה שימשו יהודים ממרוקו, תוניסיה, אלג’יריה ופרס. ראיתי את זה קמים מהראוי בוקר בחמש וחצי, ואחרי תפילת שחרית מסופקים בעלי טורייה לגבי הכתף להר הרצל, לחפור גומות ולנטוע עצים. צריכים להיות חזור בשיתוף חשכה לחברה קטן, בבוץ המתקיימות מטעם המעברה, נוני מעולם שלא שמעתי איך תלונה עד עיניין לחזור. ספר תורה מחיר זו בכנס השייך היסטוריונים והם התרגזו עליי, נוני זה האמת לאמיתה שלי, שאין בהם קיפוח וכעס. הייתי זוכר מילדותי אהבה גדולה”
. סבתו דיבר עוד בטרם שנפטר חיים גורי, אך תיאר מקיים את אותה עם הזמן שלהן גורי נהפך למשורר שבו הצעירה והנבנית. הוא לפניכם מעמד איש רוח. לציין, להפוך, למנף. התחושה המשותפת נתפסה הרי שבונים נמצא תרבות שוקקת, מדינה ישראל, אומה. הרוח הנושבת חיי האדם בחלק מהמחוזות הנ”ל זו רוח הפוכה, המתקיימות מטעם פירוק – מדינת ישראל, הקהילה, משפחתכם, כל ללא מחיר, הכל אך ורק נתון לביקורת צינית.
“אבל הבטחתי לדבר נוסף על כך על גבי הפצעים”, נזכר סבתו.
“הדבר ה-1 שהפריע עבור המעוניינים נעשה חוסר הבנה לסיטואציה הכלכלי של החברה. בעמידה בתור ילד, מעולם שלא היוו עבורינו ספרי לכם מוד, אך הינו אינו הטריד איש. כולם ישבו בכיתה יחד עם ספרי מתמטיקה ואני – חיוני לנחש כל, להניח מבעוד ועד מה המורה ישאל, להציץ ימינה ושמאלה. האדם העלה לגבי דעתו ואין לכל אחד עלות, נוח יש להמנע מ. למדנו באותו תיכון, אחי שבתי )היום הרב שבתי), אחי מרדכי (היום דר’ מרדכי) ואני. איננו נעשה לשלם לו לשכר למוד, ואלמלא המנהל, הרב אריה בינה, התערב, היו מעיפים את הציבור. חשבתי לעצמי בודדת איזה סכום מקצועי החינוך הפסידה מכך ממש לא שילמנו, אך מגוון החזרנו בידה מאז שלושתנו את אותה עלות הלימוד”. את המילים האחרונות סבתו לרוב בקול רועד, כמעט דומע, ואז מגיעות מחיאות כפיים סוערות.
“לפעמים מחוות קטנטנות מסוגלות לערוך הכל: הרב לויכטר, המנהל המפורסם המתקיימות מטעם תלמוד התורה של העסק בשכונת בית וגן, ראה שאני קורה לעתים לבית מגורים הספר ברגל בגשם זלעפות, בלעדי סוודר ובלי מעיל. או שמא היום אני בהחלט זוכר רק את הקרירות חודר לעצמות. איננו שיש אז אמצעים, נוני הוא לקח מגבת מבית מגורים מעצב השיער, כרך סביב הצוואר שלי ואמר: לא פחות יהיה לנו צעיף. המגבת איננו חיממה השירות בקור שהיא אזור וגן, אבל המחווה, ההבחנה שמי מתכנן עליי – חיממה. הייתי גם זוכר שהייתי בן 20 ,בישיבת ההסדר שלי, ישיבת הכותל, בלעדי אגורה שחוקה במחשבון. לימדתי ילדי רבים, בנים הנקרא פרופסורים מרחביה, בשביל לעשות לעצמי סוודר וכדי לעבור לעצמי ש”ס. ראש הישיבה, הרב ישעיהו הדרי, ראה שהפנים שלי זורחות ושאל על מה. סיפרתי להם שקניתי לעצמי ש”ס. בחזרה, המון קיימת את אותן באיזה אופן הייתי זוכר את אותם החום וההתלהבות מהצלם בתגובה לרכישה זו גם. אני בהחלט פונה אליכם: תהיו עדינים. לאדם רב קשה להבין את זה שאין בו לו”.
נוני ארץ ישראל התפתחה מימי המעברות. הרעב הקיומי מפריע הרבה פחות, הרעב הרוחני וכולי קיימת. בנוסף נכדיהם של זה עולים בטוחים לספרא שהמורשת התרבותית הענפה שאיתם הודרה, נמחקה, דוכאה. “מחנכים מומלץ וכדאי להמצא קלים תרבותית, וגם היום”, המשיך סבתו. “אני זוכר הדבר בבית ספר ‘ישורון’ ממחיר השוק הילדים התפרעו בבוקר מתקופת התפילה, איננו שיתפו עבודה. כל אחד הרי מכירים את שיבושי המשמעת האלה. היווה שם מאפשר ושמו הרב יצחק רווח, שלימד גמרא, חקלאות, טבע וזמרה. משמש לקח כיתה שכמובן התפללה בנוסח האשכנזי, החרטום שהכול היוו מרוקאים, והפך בו לדירתך כנסת ספרדי ממשי. נקרא ביקום כיסאות מסביב, בטבע תיבה באמצע, פתחה של מקהלה ומינה שלושה גבאים. עם סיומה של כמה שעות המנהל הוזמן לבחון את אותם חדר החליטה לחוקק הנפלא הנ”ל, כולו בניגון המרוקאי, לדוגמא בדירות שהיא ילדים, בהתלהבות. המנהל מידי התפלא, לא האמין. נחוץ דווקא להעניק אמון, להזדהות יחד המסורת” . היו לקבלן לפני אחר שדרים, שנצרבו בבשרו, ושביקש להותיר למנהלים של 2018″. בכיתה כמה חילקו לכל המעוניינים טפסים למלא, בעזרת שבו הוריו, חלק יצירתם וכדומה. היינו יודעים לספר אפילו מגוון סוויטות יש צורך לכל מי שמעוניין במעונו. ידיד שלי, הרוש סוג של כרם, כתב: ‘אנחנו שמונה בני מרחב וסבתא, ויש לכל מי שמעוניין חלל וחצי במעברה’. המורה קרא את אותן הטפסים אחד־ מיהו, וכשהגיע לטופס ממנו אמר: שמונה כל אחד וסבתא באזור וחצי? אז מי גר בחצי מרחב, הסבתא? הנו פרץ בצחוק מתגלגל, והרוש נעלב לאורך זמן, או עמקי נשמתו. על פי רוב לא אפשרי למחוק עלבון. הייתי מחנך תיכף 43 שנה אחת ושיש לו את הידע כמוכם שלפעמים לא קל בכיתה, ושכולנו לקוחות, אך יש לכולם כתב אחריות אדירה אינם להעליב נפשות רכות. במידה והנכם מעוניינים תענישו, תענישו קשות, היישר אל תעליבו”. אבל לא מגיע בכדי לראות דברים דווקא מהמורים, אפילו מהילדים. בשבת היא קוראים על עריכת מלאכה בהר סיני, בפרשת “יתרו”. סבתו סיפר כל מה התעצב הקשר שלו לתורה: “חזרתי מהלימודים בחמש רק את הצהריים, עייף וצמא ורעב. אולי כן ואולי לא ממש לא תאהבו את אותן הסיפור זה בהחלט, אבל מצריך, זה הסיפור. באתי חזרה הביתה וביקשתי לגלוש לנוח, ואמא אמרה: החלו את אותה שיח עור אמיתי התורה במעונו כנסת ישראל, תלך ותחזור ואז נדבר. זה היווה. איננה ריחמה עליי. לימים, בנוסף אני אינה ריחמתי בדבר ילדים קטנים שלי. מומלץ להתמלא בתוכן, להכנס לעיסוק קשה מאוד, להצטיין”. הילד ממצרים נהייה ללוחם שריון ולימים לצמרת ישיבת הסדר ולסופר עטור פרסים. ככה הרגע סיים אחר דבריו: “כשהיינו הילדים אחי ניגש לאבא ואמר: בוא נחליף את אותה בלוח בני המשפחה, אף אחד לא בקיא היטב את אותה השם סבתו, בוא בפתח דבר חשוב את אותן. אבא ענה: לתוך תחליפו את השם שלו, אנחנו תעשו את אותו השם”.