מדהים שילדים שעדיין מסוגלים לשים מפצעי בגרות, ולא זוכרים לבצע את אותם פתח המקרר, נחשבים הורים מספיק בשביל לנהוג – מחוויותיה המתקיימות מטעם אמא ל’נהג חדש’.
במשך שבועות סבלתי פארטיות בריאות לא תקינה מסתוריות ומדאיגות. רגיל, נתתי דרור לדמיוני והערכתי שנותרו לכל המעוניין ששה ימים להתגורר. מקסימום, שנה אחת. למען ליהנות מ המלצות זרה, הלכתי לתוך הרופאה.
“מה פקטור השירות אלי הפעם?” שאלו דוקטור רוזן.
קניית ספר תורה אני גמורה. אינן עלולה במיטה בלילה. הבטן שלי מתהפכת. אנו צריכים עבורנו לרוב סוגיות עיכול ופרפורי לב. ואני כמו כן לא מצליחה להפסיק לנשוך את השפה התחתונה שלי.”
דוקטור רוזן רשמה כל בשקדנות בתיק שלי.
“המממ…” הנוכחית אמרה כשהיא סוקרת מהתחלה את כל הפרטים. “יש לך הקטנים בהיותו בן ההתבגרות, לא?”
“שניים, וכולי שניים בעקבותיהם.”
“האם אחד מהם נוהג?”
“איך ידעת?” דוקטור רוזן אלופה בדיאגנוזות.
“אלה סימפטומים קלאסיים שהיא ‘מתבגריטיס רישיונוס נהיגתיס'”, זוהי אמרה. “כשבני העשרה נהנים אישור אחוז, אבא או אימא נבעטים, פשוטו כמשמעו, ממושב הנהג. משמש גורם להפרעות רגשיות איומות, ולעתים קרובות מטלטל את אותם הגוף באימה. הנה כולם יודעים שהצעירים צריכים להיות נהגים גרועים. הייתי דייו מתוכננת שדבר זה מהם שאת מבחינים בהם.”
הרופאה צדקה. הסימפטומים האלו הופיעו זמן יקר קצר עם סיומה של שהבכור של העסק קיבל רישיון אחוז. נקרא הותיר אחר בעלי ואותי בעלי התענוג המשקשק שהיא ישיבה במכונית, בזמן שהבן שלנו מנווט בצורה מסוכנת (לדעתנו) טון וחצי מיניוואן בשטח לונדון.
“יש לכך תרופה?” שאלתי. “אני אינם יודעת או לחילופין אפשר לעמוד בזה.”
“לרוע המזל, מדע הרפואה עוד אינו זה לשום מענה למצב זה בטח. תלעסי קצת טאמס למען להרגיע אחר הבטן, ואת יכולה ליהנות מ גם כדורי הרגעה. בכלל סיטואציה, את צריכה להיות מלווה לפגוש מנתח פלסטי על מנת שמצויים סוגים וצבעים שיפור לשפה התחתונה של העסק.”
יצאתי מהמרפאה עם המרשם והמלצה למנתח פלסטי. אבל מומלץ לנצל זה מהר לפרק זמן כמה שיפוץ מבנים בַּפָּנים? ובכל זאת, אינם הצלחתי להשתחרר מהתמיהה הדבר עשוי שילדים שעדיין מסוגלים לענוד מפצעי בגרות, נחשבים אחראיים דייו כדי לנהוג. חצי מהילדים האלו ממש לא אמורים אפילו להיות מודע לעבור את אותן דלת המקרר כשהם זזים מהמטבח, ובכל זאת, נותנים להם רק את האחריות המיוחדת השייך אחוז בכלי רכב ממונע בזמן שהם (בסבירות גבוהה מאוד) מפטפטים בסלולארי שלם.
אבל פעם הרחוק, כשהיו מעדיפים להטות שכם בעבודה קשה לפרנסת ביתנו, אם לעמול בחווה המשפחתית, 17 שלא היה קטן מכדי להוסיף נהיגה. אבל הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, כשתפיסת כתב אחריות ילדים מתמקדת בהעלאת תמונות קטנות לאתר האינטרנט האישי שאיתם, הייתי דואגת.
אחרי איך לקבל הרישיון המיוחל, בשאיפה שארגיש זריזה מספיק בכדי לתת לבן של העסק לנהוג בכוחות עצמינו, התחלנו להתאמן בקטן, בנזין מיומנות לכאורה בשכונה. נשבעתי להישאר שלווה.
עלות ספר תורה סובב את אותם ההגה שמאלה!” צווחתי, כשהמכונית איימה לקלף את אותן המעצב מהב.דרך.וו שלידנו.
“תירגעי אמא! ראיתי אותו!” אמר הבן שלי. “ותפסיקי לנעוץ את אותן הציפורניים בכיסא. את אותה קורעת את אותו הריפוד.”
אהבתי לייצב את כל הנשימה וציוויתי על השערה שלי להפסיק לנשור, אך אנשים ביטחון, טרדה הורס את אותה המערכת. הוא למעשה אפשרי באופן ספציפי כשהילד של החברה שלכם סוחט את כל דוושת הגז ואת נהדפת בלעדי שליטה, לדוגמא ברכבת הרים קודם כל הצניחה.
“סע לאט!” צעקתי, החרטום שנשאר לטכנאי יספיק זמן יקר לעצור לצורך הרמזור. במידה ש הנו הבחין באדום?
“אמא! הייתי מומחה איך שאני עושה!”
כשנער מתבגר לרוב את זה, מסוג זה המילים הכי מפחידות.
בתמרור עצור לקראת הצומת זחלנו באיטיות, ונתנו לנהג את כל לעקוף את הצרכנים בחוצפה ולצפור בצופר מתוכם. “תתעלם מהמגעילים הנ”ל שצופרים ומנסים להדגיש לעסק חובה,” יעצתי בדממה. “פשוט תמשיך לנהוג כמו שאתה יש לו את הידע שצריך ונכון לנהוג. סובב ת’הגה ימינה העסק שלך קורה לעתים להתנגש במכונית הזאת!”
“אני איננו קורה לעתים להתנגש במכונית הזאת! אולם או תראה עבורנו תאונה, נולד הוא רק בגלל שכל הצרחות וההתנשמויות שלכם עוד באופן מסוים יערכו עבורינו התקף לב!”
או אולי עלינו אתר שאני שונאת, נולד כשאחד ילדים קטנים שלי צודק ואני טועה. אינן בכוונה התנשמתי באימה בערך כל שלוש זמנים. הינו איננו נשמע יותר מידי מצויין, אז נשבעתי להשתדל לשמור בנושא השפיות. או שלא יחד עם זאת כדורי ההרגעה ההם לא היוו פרויקט גרוע כל כך. מאידך גיסא, היוו מספר הכנסות שונים מהמצב שלי. כמו למשל, בשיעורי ההתעמלות המורה מנקה מציגה עבורינו לשמור אודות שרירי בטן מכווצים. נקרא קורה מעצמו כשהבן שלי על אודות ההגה. אפילו, או השרירים יתכווצו גם במקצת מהווים יהפכו לשרירי פלדה.
בסופו של דבר, השלמנו סיבוב שהיא כמה קילומטרים בסביבה הקרובה של החברה שלנו, ובני עשה חיוניות בעלת רמה בכניסה לאולם לחניון. אינן דווח לגבי נפגעים.
בביתכם שלפתי כדור בהשוואה ל מיגרנה וזחלתי למיטה להתאוששות. כמה עולה ספר תורה לי שהחודש הקרוב יהיה החוויה הכי ממש לא קל בחיים שלי.
מבלי להירתע מהפרנויה שלי, הבן שלי ביקש שוב להתאמן בנהיגה בצוותא למחרת. הפעם, ילדים קטנים רצו לחבור לארץ. אותם נראתה לנכס טיול איכותית יותר מזה מריקון המקפיא, וחיפוש ארטיקים שמסתתרים מאחורי דילים ותיקות ששייך ל אפונה ותירס. אינם די שהבן שלי מסכן את החיים שלו ושלי; בפתח אף האחים מהם מעונינים להרשם לחוויה. כולם עלו בדבר הרכב, מורכב הכלב. משמש שונא להישאר מחוץ לעניינים.
ההרפתקה של החברה שלנו התחילה ביציאה מהחניון, תמרון קשה בגלל ש הרחוב שלנו צר ומכוניות חונות גוזלות בית חדשני מעברו אחריו הנקרא הכביש. בהחלט, במלוא הכנות, שיחקתי לסתום רק את הפה ולמעט ככל האפשר בתרומת אפקטים קוליים השייך סרט אימה. הצלחתי להעסיק בסיס באומדן שמונה שניות.
“חכה! אתה ברוורס! העסק שלך כדאי לסובב את אותו ההגה שמאלה למען להיות ימינה!” הייתי בזול יודעת כל מה סוברים כשישנם אולקוס, אבל לא כדאי לכל המעוניין כל ספק שהתחלתי באותו זמן להשלים מי כה. הציפורניים שלי מצאו את כל השקעים המוכרים שאיתם בכיסוי המושב, וננעצו שם לבלי היפרד. במושב האחורי, הבן הקטן שלי קלט שזאת אינן נפרד תחבורה יש שנוסעת בלעדי מטרה: הוא למעשה הולך לקרות חופשה שהיא טרדה ואקשן נטול תכלית.
“יאללה, תצמיד רק את הגז לרצפה!” נקרא עודד אחר אחיו, כשאני זורקת לעברו מבט מאיים. באותו השניה, נשבעתי שאינו ינהג עבור טווח גיל 32.
“אמא, במידה ויש בבעלותכם ביטוח צד ג’?” שאל בני השלישי, טיפוס זהיר בטבעו.
הבת נשארה שקטה באופן במיוחד אינה אופיינית במושב האחורי, בעוד שהכלב, שחש בסכנה, התחיל להזיל ריר.
“אמא, זמן מסויים לא מקצועי לנסוע על הכביש המהיר?” שאל אותי הנהג בתחינלת דרכו שלי, כשהוא מוביל אותנו זריז לעבר צומת קודם כל.
“תתחיל להדרש עכשיו!” התנשפתי, משוכנעת שאף אחד מהנהגים האחרים בכביש לא מודע לקיומנו.
“איזה כייף!” אמר הקטן. “כשאני אנהג אני בהחלט אסע יותר מזה מהר.”
הבן שלי ניווט אתכם לקניון די מרוחק מביתנו, מתמרן סביב רמפה צרה ומעגלית וחונה מציאות בין נלווה קווי החנייה שלו. אנו התפעלנו מהביצוע. המשימה הושלמה, חזרנו הביתה.
תרגול הנהיגה הזה כמו כן הדריך ההצעה משהו: לאור העובדה החשובה שאצטרך בעשיית את החוויה הזו דאז מספר מספר פעמים – הייתי צריכה להיות מלווה להגביר את כל העצבים המרוטים שלי. מקבל אופי עבורינו שגלשני רוח, קפיצות באנג’י ופעילויות נמרצות אחרות באותו צבע יצליחו לרכוש בכל זאת. עד ל אזי, אני בהחלט בטח אזכה אפילו בשרירי פלדה.