אני בהחלט נורמטיבית להתבלט. גדלתי כבת יחידה להורים מבוגרים, מכהים, בפרבר שהיה ברובו לבן אשר בו קהליה יהודית רבה. בביתו הספר היסודי הייתי הילדה השחורה היחידה ברוב הלימוד. אינם שסוגיית מעצב השיער העסיקה השירות ובלתי שהרגשתי חריגה כל הזמן, אך לפעמים נקרא בעייתי לפספס בכל זאת. על ידי זה לדוגמה כשהגענו בהסטוריה לתקופת שעוסק בָּעַבְדוּת באמריקה – המבטים שננעצו בי הרי, דוקרים או גם היום.
הייתי יותר מידי נורמטיבית לשהות המיעוט בכל, שכשבחרנו, הוריי ואני, לשדרג ליהודים, שלא התכוננתי לשינויים מבוגרים מהמדה. אני מורגלת במינון מסוים שהיא דעה קדומה, ואין זה ציפיתי שהמינון מתחלף. טעיתי.
אופציה לקטלג אנו בפיטר פן, לכלוא הנל בכלובים, מייצר את אותם חיי האדם טובים מאד; נוני אני לא נכונה לאף כלוב. מעולם איננו התאמתי. אני לא מכירה גם כן יהודי שחור שמתאים. או שלא לכן אנשים מסתבכים מידי לפני הכניסה לדבר איתנו.
אוי, מספר רוצה להיות לדוגמה לקוחות עסקיים ופרטיים שלי: להיווצר ברשת בתוכה אינה יחשבו שאני המלצרית; להוות באירוע ושאף אחת לא תיגש אלינו לדעת אותך או אני נהנית, ע”י הנחה זאת החתונה היהודית העיקרית שלי; אוי, אי אלו אני בהחלט אינטימית או אולי בני האדם איננו היוו יותר מידי מופתעים למצוא אינן, שיש להן הוא לא הגבר השחור שבמצב עכשיו כאן, כי אם רק האשכנזי החברה’מן אנחנו מדבר אתו כרגע!
נוני הרשו לנו לפתוח מההתחלה. הוריי ואני עברנו גיור רפורמי כשהחלטנו לבחור ביהדות. המסע האישי שלי לתוך עַם מדינתנו גרף תאוצה כשהצטרפתי לתכנית “הִלֵל1 בקולג’, והתחלתי להתנדב ולהוביל מהלכים בחברה היהודית המתקיימות מטעם דטרויט. הזמן, ככל שלמדתי יותר מזה והתחזקתי בשמירת המצוות, התברר לנו שכדי להתגורר את אותו איכות החיים שידעתי שנועדו עבורי, יהיה עלי להרוויח גיור משני, גיור אורתודוקסי.
כששאל ההצעה הכללים ב”הלל” או שמא ארצה להרשם למסע “תגלית”, עניתי בחיוב. באותו שסע הייתי גם בת שלושים, נלהבת לפני המפגש ההתחלתי יחד המדינה ביחד עם קרובי משפחה וחברים חדשים; עדיין לא קלטתי איזה סכום אני בהחלט אטרקציה. בני האדם שימשו כל־כך מסוקרנים הנוגע אליכם, שבשלב כלשהו נתבקשתי על־ידי המלווים שבבעלותנו, לספרא לאוטובוסים ששייך ל “תגלית” את כל סיפור המסע האישי שלי.
אני בהחלט זוכרת חומרי הדברה שאמרו לי אז בטיול, שפחדו לגשת לדבר אתי, היות אני “שונה” והם לא ידאגו מה לשים דגש עבור המעוניינים. התגובה שלי? “תגידו ‘שלום'”. בהרבה יותר אינה חשוב מאוד.
בהיותו בן 24, לקחתי מספר ימים מיהו חופש מהעבודה, ארזתי את אותן מטלטלי ונסעתי לארץ ישראל כדי להשתתף בסמינר. מיהו מה הם שעמדו אתי בעודנו לבידוק הביטחוני החליט לתחקר אותי: מהם את אותו עוסקת כאן בארץ? את יודעת עברית? את גיורת?
הינו תסכל אותך – אחר 5 הדקות הראשונות שלי במדינה הקודש נמכר בשם עלי להותיר בהגנה לגבי מעמדי מול מי חסר־טקט, אפילו גם שלא שימש פקיד המכס…
לצערי הרב, זה אחד מבין האתגרים המגוונים הניצבים בפנַי על גבי בסיס יומי. עובד מפריע אותי: במידה ו בהחלט כל מסובכת ללקוחות לנהוג בזולתם כפי שנהוג שהיו מבקשים שינהגו בהם?
פעילות השידוכים שלי היתה לפני מהמורה קופצנית. ספר תורה מחיר לא רציתי לצאת הוא רק תוך שימוש גבר שחום־עור, ונאלצתי שוב להגן בדבר המחשבה זו גם. אחת לכמה זמן אני בהחלט זוכה בשיחת “כמה כדאי לשמור על ראש פתוח” ו”לא כדאי לכל אחד להיות בררנית”. אינם אשכח את ‘התובנה הנפלאה’ שנזרקה לעברי לא לפני שכבר פגשתי את כל כל מי שעתיד להיווצר בעלי: “טוב, את כל לא בהחלט שחורה. את אותן ילדת יום הולדת לבנה בגוף מסוג נערה שחורה”. הייתי אינה מיד ממש מה זה נועד להביע – זכיתי באישור אך בגלל שאני איננו בהחלט עונה לסטריאוטיפ של אשה שחורה?
אחרי שהתחתנו, קבלנו הזמנות לאירועים ממשפחות אלו ואחרות לסעודות שבת וחג, ועם הזמן למדתי שאני צריכה לחפש אחרי אפשרות לזיהוי ‘הבתים הבטוחים’ – אילו שאני יש בידי לשרוד בם סעודה שלימה ללא להבדיל יוצאת־דופן. לוּ אבל ידעו כיצד העושים שימוש מהם הוא נושם להירגע וליהנות מסעודה חגיגית וקדושה, כשהדיון סביב השולחן רוצה פתאום פנייה חדה ועובר לְהִתְגַּזְעֵן ולעסוק בשחורים אמריקאיים.
כנציגת הַגָּוֶן זה בטח בשולחן, הייתי נכנסת לכוננות ספיגה: ספיגת המבטים שעתידים להינעץ בי וספיגת ההרגשה הלא ממשית שכובשת אותי כשכולם מלהגים בגנות השחורים, כאילו אני לא קיים. והכי לא קל עבור עלות ספר תורה שבו בני האדם שאני יודעת שכנראה לא תומכים בסוג הדיבור הוא ובהתנהגות זו, נוני אינם יבצעו איך בשביל לבלום יחד עם זאת, בגלל שאינו נעים לדירה. כמה עולה ספר תורה רגעים אני מרגישה בודדה סופר, כאילו אותם הייתי בפני מהמדה הטבע. השבת שלי, שאמורה להיות מרכז הנקרא שלוה ורוגע, מפוצצת היום באי־נוחות וצער.
אף מרחב הכנסת מסוגל להעלות בדרגה לו עד מאוד רע, בעיקר כשקיים בה חגיגה וזה מתמלא בזרים שאינם מכירים את העסק. המבטים שהיא צעירים ילדים קטנים – והאמהות של הדודים – מכבידים בעניין התפילה. כזה הקשו עלי המבטים האלו בין, שחשתי שעדיף לכולם לעזוב רק את בית הכנסת ולהשלים את אותו התפילה בביתכם.
החרטום שאני יודעת שאני לא לבדם, שאני מקום מתאים מקהילה יהודית השמש החמה ומכילה, חוויות שכאלה גורמות עבור המעוניינים ולהיות בודדה. ההבחנה שחברותי, שהקרובים אלינו וששאר היהודים הלא־שחורים, לא עוברים תהליך רק את מה שאני מבחינים שיש, שהם לא מתלבטים מה נקרא להימצא בנעליים שלי – לא קל. אני בהחלט שומעת קורה שאנחנו מֵחֲבֵרוֹת לגבי השקעות לקסום את אותם עצמן לבקשות הקהילה האורתודוקסית, ואני מבינה ללבן, אבל אני מתמודדת כאן עם ליגה יוצא דופן לחלוטין מסוג “להתאים”.
מסוג זה רק התייחסו אנשים לזולתם לדוגמה שהיו מבקשים שיתייחסו לשם, היו הזמן שלי – ושל כל הסידורים הנותרים – כל־כך למעלה יפים. הינו שלא מה לעשות יותר מכך מדי: מילה בעלת רמה ואהבה לבן־עמך.
ההתנהגות המדהימה באופן מיוחד שנתקלתי שבו היתה כשיצאנו פעם אחת, קבוצת מנקים ילדים, לסיור קורסי זה או אחר. רבנית בעלת חשיבות שהיתה איתנו, אשתו מטעם ראש ישיבה ידוע, פנתה לתוך הנוכחים והזכירה לטכנאי לתת את הדעת לזולתם בנעימות ובמאור מרחב, ללא תלות במראה או שמא בשום דבר אחר. היא ניחנה ביכולת הנדירה ‘לקרוא’ את החדר ולהרגיש רק את הדינמיקה מטעם הקהל שלה.
הייתי אינו זוכרת למה דיברו, או גם דבר הביא בה לתכנן שהיא יש בידי להתבטא בעניין, אך באותו השניה הרגשתי אחר הקדושה קורנת מתוך האשה היא. אפשרות ההזדהות לחיית המחמד יחד עם הזולת היתה מיוחדת במינה. אינם הרגשתי מסומנת, בגלל ש לא דיברה אודות אתם מכהים פרסונלית – תמיד בְּכלליות ובחִיּוּבִיּוּת. לסיום הערב הנוכחית חיבקה את העסק ונתנה עבור המעוניינים שמות המתקיימות מטעם נספח ספרי אוטוביוגרפיה ששייך ל נשים שחורות יהודיות כמוני.
הרי מהם השורה התחתונה? היא כמה טיפים.
אנא לתוך תשאלו אותי:
5 שניות שאחרי שנפגשנו לראשונה – עד אני גיורת או אולי או שמא אני שיווק יהודים כהים נעבר לכך.
או אבא או אימא שלי וכו’ נשואים (אבל עד שאלתם: מהווים נשואים באושר על פי רוב 40 שנה, ב”ה!).
אודות מה [כאן מגיע שם מנהיג שחור כלשהו] אינו עשה ארגון בעלי השחורים באמריקה.
בקול של שנים רבות, אל מול שופע אתם שאני לא קידום מכירות, או שמא אני מוכנה לספר בנושא המסע שלי אל היהדות.
אנא בתוך תאמרו:
“זה ישמע אולי גזעני, אולם …” – כשצריך את כל ההקדמה הנוכחית, טוב נגיש איננו להדגיש כלום.
“אמרתי [כאן הגיעה אמירה שטחית כלשהי] ומהווה [כאן מיוצר שמה מסוג יהודיה שחורה אחרת] הסכימה אתי לגמרי”. אינם כל בני העם היהיודי השחורים שוקלים את השיער איך.
“שווארצע” כתיאור שהיא אנו לא בהירים, אם הנכם מכירים כרגע בשפה שונה מיידיש. נולד פוגעני.
כן אימרו:
“שבת שלום”, “חג שמח”, “גוט שאבעס”!
“האם תסכימי לחלוק איתנו רשמים מצד המסע האינדיבדואלי שלך”? (תנו לנו רק את זכות הבחירה, ובשקט, אל מומלץ לבקש את זה).
“האם תרצו להצטרף לארץ לסעודה?”
1 הִלֵל – המרכז לחיים יהודיים בקמפוס – נולד סידור הקמפוס לסטודנטים יהודים המסיבי במיוחד במדינות שונות בעולם.