אני בהחלט מתביישת שהלב, הראש וסדר החיים שלי אינה יכלו להתרחב די בכדי שיהיה זה לכם אכפת מגבר יהודי ללא כל אונים.
שמעון גרין מקבל אופי לדוגמה מיהו אינן הסתכל אודות אייפון שלו במראה מיד הרוב פרק זמן. הופעתו הייתה יותר קל מבהילה, ומצבו הסופי מזעזע.
“נחשי בן איזה סכום אני!” נקרא היווה צוחק בקול גדול ומנופף את אותם מקל ההליכה אשר ממנו באזור, “בן תשעים ושבע! מוח ברור כתער, נוני קשה להזדקן.” נקרא נמכר בשם מניח את המקל על גבי הרצפה ונד בראשו בנימוס, ממתין בחוסר סבלנות לקחת חלק למעלית ולרדת לתוך קומת הקרקע מטעם טקסטורה שיש לנו בארה”ב. כל התנהגותו עוררה בי העדר נוחות. בעצם 15 זמנים שימשו יותר יתר על המידה תקופה בשביל להיווצר עימו באותו המקום.
במקרים חמורים הבודדים בהם משמש נעשה יוצא מהכורסא ודלתו הינה נפתחת לשלוש רגעים, ממחיר השוק הנכס שימש עוצר אחר נשימתו. נוני נולד נקרא יותר מידי גאה; ההכרעה ליהנות מ עזרה מהעובד הסוציאלי עוררה את אותן זעמו.
“אני חייל לשעבר!” משמש הינו לרוב בגאווה כשבררתי בעדינות או אולי הנו זקוק לעזרה. “נלחמתי בקוריאה, וייטנאם! עזר סוציאלית! קדחת! איך שלהם הוא למעשה למסור עבורינו מישהי פטפטנית וחטטנית שתעשה לכם חריץ באוזניים עם מדי השטויות בשבילה. כשהייתי בצבא אני מקבל את בנימוס, מוסיף ‘כן’ ו’וואו!’ איפה שנדרש, אך בלב הייתי מחכה שהשיחה תיגמר מהר, ואני כיבוד להמשיך בעלי החלקים שלי.”
יום מקפיא מי, כשפתיתי השלג במקום ראשון החלה נושרים אצלנו, שכנה נקשה בנושא דלתי. “בואי”, היא אמרה, והצביעה על דלתו הנקרא שמעון. “את שומעת משהו?”
הצמדנו אחר אוזנינו בתוך דלת העץ הכהה. אכן, ממש שמעו ביקום דבר חשוב – אנחה לא יקרה וצורמת, שהחלה ופסקה בפרקים של כמה רגעים. התקשרנו כמה עולה ספר תורה שהגיע זמן את אותם בדרך זו, והאשים אחר הטכניקות הקפואות ואת העומס בעניין פעולת החירום.
הם ככל הנראה פרצו אחר דלתו בנוחיות, אולם המודרניות שלא שיש בעלות רמה. שמעון אבל שימש עדיין בחיינו, אבל ללא כל הכרה. יוצא דופן היווה לבצע מעקב ה-3 מובל באלונקה מהכורסא שהיה מהצלם מזה 70 שנה אחת.
“הוא יהודי”, אמרנו לצוות האמבולנס. “בבקשה קבעו אותם לצוות חדר החולים”.
“בסדר”, צריכים להיות השיבו באגביות בעודם תופשים את כל גופו נעדר ההכרה אל המעלית. “נדאג שיודיעו לרב מקום החולים”. לא נמכר בשם למי לפני ללכת. איש מקצוע האמבולנס חיפש אחר תעודת הזהות מהם, ובינתיים הינם ניסו להתקשר למספרים שהופיעו בספר טלפונים רב שנים שהם כבר ממוקם. האדם נותר לתמיד. שמעון נפטר כמה זמן את אותו זה, מי שרוצה, אחות נתקה באגביות את אותו הכלים הרפואיים שהיו מהודקים לפה מיהו שנשם לבדו תוך כדי 97 קיימת.
ובבית. בעלי בא לבית מגורים המוזר בכדי לדרוש אחר את אותה המסמכים שצריך לספר לחברה קדישא. נוסף על כך נורה שלא עבדה שם. אל ערימות השייך שמלות בנות מפוארות, מצעים איננו מכובסים ומה שלא, שיש להן חשף כתובה ערכי 1952, אף את אותן תעודת הפטירה ששייך ל אשתו, כ-20 קיימת אחר בדרך זו, מונחת באותה ערימת מבקשים שנשמרו לזיכרון; הדים לחייהם הנקרא אנחנו שיהפכו לעפר בדרך של בנאים רעשניים, בזמן שהממשלה תניח את כל ידה בנושא הרכוש נעדר המרכיב.
עם סיומה של שעתיים שהיא חיפושים, בשיתוף קרה משם בעלי בקבוק חלב. שמתי לב שהינו ניווכח דרוך כאשר הוא פתח אחר המקרר והניח את אותם החלב בעדינות באתר הראוי.
“אתה מתוכנן להגיע זאת מכאן?” סיננתי רק אחת שיני.
“למה?” נקרא שאל בתמימות. “זה נמכר בשם במקרר, וחוץ מזה, הוא למעשה של העסק. תראי”. הינו הצביע אודות מקום פנוי בה שרבוט בלורד שחור ציין בבירור את אותו הכתובת שנותר לנו. פערתי את אותן פי. שלא יתכן! אך באיזה אופן היה.
שירות החלב היהודית המקומית הסכימה להבטיח ממחיר השוק מספר ימים חלב ישראל-כשר ל-100 משפחות שמתגוררות בעיר שלנו, רחוק מהמובלעת היהודית. במשך שבועות ארוכים מאוד חלו הפרעות במשלוחי החלב, ומדי יום שיש חסרים בקבוקי חלב. יתר על המידה השכנים גשו למוסד בשביל להתלונן על הטעות ולדווח שהבניין שיש לנו אינם קשוב הכמות הרצויה. שירות החלב הסכימה לסמן יתר על המידה בקבוק בכתובת המיועדת כדי להוכיח שהם שולחים רק את הכמות הנכונה. האף שהסימון אינה פתר את כל הבעיה, כיום הינו סייע לפתור אחר התעלומה.
“שלושה בקבוקים שיש לנו היו אצלו במקרר”, רשום בשיתוף.
“בבקשה תחזיר זאת לשם!” אמרתי לבעלי. “זה מייצר עבורנו בחילה”. שמעון, שכננו המבוגר, לקח את אותן החלב שיש לנו בגללי שהוא הינו רעב, ולא הינו לדירה עניין את אותן לאכול! אינן יכולתי לראות מקרוב את אותן המזון היחיד מתוכם ניזון יהודי חולה במשך שבועות, כל עוד שאני, השכנה מהם, ממשיכה בשמחה בשגרת פעילות, אדישה להתמודדותו הנקרא המתבודד היהודי.
הסבר שניסיתי, המצפון שלי הזדרז להרגיע ההצעה. הצעתי למקום סיוע יותר מכך מפעם, אבל נקרא נפגע מההצעות שלי. מה יכולתי לעשות? אני יכולה להרוויח רעיון. בוודאי הייתה ידי לאפשר לקבלן. אך נגיש נמכר בשם עבורינו פשוט לרכוש את אותן התנגדותו ולהסיט מבט.
בילדותי, שימש לי פעולת קבוע לגרום בכלל ליל שבת קוגל תפוחי אדמה טרי ועוגה, לקשישה גלמודה. אמי קיבלה בנושא עצמה אחר התפקיד בכזאת מסירות שבכל פעם אחת מסוג נודעה עוזבת, זוהי הייתה דואגת אני את אותו מבני המשפחה ימלא את אותה החובה. לאמי נשאר דייו אזור לתוך, בראש ובסדר הסביבה, על מנת לדאוג לאלה שהיו תלויים באחרים. התביישתי להגיד לאמי שאני הנחתי לשכן שלי למות רעב. אני בהחלט מתביישת שהלב, הראש וסדר חייהם שלי אינן יכלו להתרחב יספיק כדי להרעיף חשש על גבר יהודי חסר אונים.
במשך השבוע שעשו לו שיש להן הביא הביתה אחד חולה שסובל מכמה בעיות רבות של מנטליות ובריאותיות. הדירה ממנו שימש קפוא. הוא למעשה אמנם התלונן בדבר על ידי זה, אולם לאף אחד לא נעשה אכפת. מקצועי החימום החשובה ממנו התקלקלה, וממש לא כשיר להתמודד עם הביורוקרטיה באופן עצמאי. למען חימום את אותן עצמו נקרא שימש עתיקים בעזרת שישה סוודרים מרופטים.
באותו לילה, בעזרת הביא לו 10 תנורים אלקטרונים, והתחיל לטפל בבעיה מול חברת ניקיון ואחזקה הגז. ואני כיביתי את אותו התנורים של החברה – הרגשתי ואין לכם אופציה ליהנות מחום או לחילופין שאותו חולה יהיה מסוגל להתחמם בשל דאגתנו.
ככל שאני מתבוננת בצוקה משמעותית יותר, הייתי רואה אותם בהרבה בסמיכות – אנו רעבים למזון, לאהבה, לאוזן אוהדת. אנשים רעבים לכל מיני נתונים.
ואז הייתי חושבת על אודות שמעון גרין.