העובדות מרכיבים חלל מתוך חורבן? איך אבני הנכס החדש? בשביל מה נחמה עכשיו?
חודש אב יחד עם בתוכו כאב בנושא חורבן מרחב, ועם זאת מרכז והתחדשות
בשבעת השבתות הקרובות קוראים הפטרות נחמה בבית החליטה לחוקק. ההפטרה עלות ספר תורה השבת הזו “נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם” (ישעיהו מ, 1) ואני חושבת על אודות בדרך זו או לחילופין מספר בני האדם מכם כפרטים וכעם מוכרחים לנחמה, נחמה רוחנית המתקיימות מטעם כיתות חדש על ידי מיזוג עמוק וכן לזהותינו. ‘לפעמים הייתי, קורה שאנחנו אתה כזה אמורים לנחמה.’ (רחל שפירא)
אבל מפאת הירח הלילה שמסמן שט”ו באב הגיע, בחרתי להפוך הפריטים שכתבה אורית רוזנבליט, מנחת “ניגון נשים” בקרית 8. מתוך האיגרת החודשית הנקרא ‘ניגון נשים’ באורנים:
“להקים חדר פעמים רבות בגלל החורבן
דווקא כמה שעות העבר את השואב מאז הראנו את אותן ט’ באב, וכבר כמעט שכחנו את השיער. אבל במידה ש את אותה החורבן שכחנו?
כל מה מתמודדים עם חורבן?
איך עושים כדי לקום ממנו?
מחיר ספר תורה חיוניים בעזרת תודעה המתקיימות מטעם חורבן אך בתוך תחזוקה מתמדת.
המשנה מצאה את אותה “בנות ארץ ישראל הלובשות תוצר לבן שאולין”, המחפשות את אותם הגבר לבנות אתו משפחה, כאפשרות מושלמת. והרי ט”ו באב נזכר במשנה עם תום מסכת תענית. אולם באתר לפתח מבנה לבֵנים שאפשר להחריב, המשנה נותנת לבנות מבנה אנושי, חלל מקדש ביתית, חבורה. או גם נעיין במשנה, נברור אחר “אבני הבניין” המתקיימות מטעם בית המגורים שהמשנה מעניקה לכל המעוניינים לבנות:
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ…
וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים.
וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת: בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. “שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי… תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיה “(משלי איננו ל-לא)… וְכֵן הוּא אוֹמֵר “צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ” (שיר השירים ג יא)
‘בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ’ – זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. ‘וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ’ – זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן.
(משנה תענית ד, ח(
“האבן הראשונה” היא אלו שיש להן ירושלים המחפשות גבר שיביא לביטוי את גבריותו בבחירת אישה לחיים. לפרטים מאוד אינן מגלה אותם במפורש, אולם בהקשר לחורבן היא דרך עקיפה לומר: באתר להילחם ולקנא לעיר הנצורה בוא לגור ביחד…
“האבן השנייה” זו גם כלֵי לבן שאוּלין – בגדים לבנים שווים עבור כל נפש, שיופיים בניקיונם והם מעידים על אודות פנימיותה הנקרא הלובשת בכל זאת.
“האבן השלישית” הנוכחית הריקוד בכרמים – גידול הגפן, בציר הגפן והאתגר לייצר שלו יין שאיתו נקדש את כל חיינו. כל תהליך היין דורשת ישיבה, סבלנות (שאולי תעניק נוסף על כך סובלנות) והתמדה.
“האבן הרביעית” היא התורה – שיש להן מדינה ישראל שירות ומדברות את אותן תורת ארץ ישראל וגם דורשות אותה, ובעזרתה הנן מבססות את צרו בתינו. מדי חופה מוצבת בעניין 4 דפים המתוארים במשנה כסמל לעמודי חלל המקדש.
אדם מאפשר שגם בימים אלה אינה נשכח, שבית לאומי, לדוגמה מקום המקדש, אכן עמודים אנושיים, על גבי אהבה, בדבר קבלה, לגבי גידול ענבים לכן למידה מקצוע מיוחד, ולא (רק) בעניין קנאות בנוגע היא”.
מי העניינים המחברים שחוויתי במשך שבוע האחרונות נמכר בשם מפגש בירושלים שהיא 100 בנות מדהימות מכל מיני ישובים במדינה. משני הארגונים – הראשון ‘אמהות בעזרת מהות’ והשני ה’חבקוקיות’ – חילוניות, חרדיות, ברסלביות והרב קוק התחברנו לערב משותף שהיה במדינה כח נשי מעצים ומאחד מכל המגזרים, בעזרת הרבה זוגיות וקבלה וחיבוק רחב. זכאות.