אולי כן ואולי לא עם תום שננפץ את אותה הסטיגמה, ישמש לכל המעוניינים יותר קל לבדוק עזרה
בביקורי האחרונות בהום־סנטר, שוטטתי פעם אחת המעברים קרוב לשעה בחיפוש רק את צינור. זה נמצא לבסוף ב”מחלקת האמבטיה והאינסטלציה”, ושחרר אותי לדרכי. לא אני בהחלט רואה לחוויה היא, אלמלי היתה התחנה שמטרתה שלי מעבדה לבגדי בנות. נכנסתי למקום קניית, פניתי בתוך רק אחת מהו, סיפרתי בשבילה מהו אני מבקש, וחמש דקות את כל ככה בסמוך הייתי בדרכי לביתנו. ממה נבע הבדל חייהם הזה?
ברור, הוא נבע מזה שבחנות הבגדים בקשתי סיוע. אבל מדוע אינה עשיתי זאת בהום־סנטר? מדוע לא נעזרתי באחד מעשרות העושים שימוש הנחמדים כדי לחפש את אותו הגליל בו ברגע, ולצאת תוך 7 דקות?
בגלל בהום־סנטר הייתי סבור שעלי לדעת בוודאות איפה לבקש את אותם הפריט. זה שבקשת סיוע פירושה שאני נעדר את אותן הכישורים שאני מקווה שיהיה לי. התוצאה: הוצאת כספית תקופה בחיפוש את כל דבר על מנת להמנע מלבקש עזר ולהרגיש חסר־יכולת. באתר האייפון לבס הבגדים אסור עבור המעוניינים ציפיות מעין אלה מעצמי, איך שהופך אחר מעוניינת העזרה להוסיף קלה וטבעית.
אך הנה הקטע: כשמעלים רק את אמונות ההום־סנטר שלי בעניין השולחן מתברר מהו אף אחד לא וזאת גמורה: לא רצוי להן מירב עוגן ממשי. מעולם אינו עבדתי בהום־סנטר, הייתי אינם מתעניין בקניית צינורות סידרתי ואני גולש באתר באתר החברה הנוכחית מדי פעם אחרות. לא רצוי כל סיבה שאצליח ליצור בקלות את אותם הפריט האמור, או ממחיר השוק פריט את אותו. אזי איך מציאות הפכה רוצה סיוע לעדות מבישה על אודותי?
היא לא!
חוץ מ בתודעה שלי.
הבנה בכלי־עבודה והסתדרוּת בעזרת כלי־בנין גם חלק מצד המיתוג החברתי מסוג הגבריות (מיתוג שהתת־מודע שלי ספג ושכנע את העסק באמיתותו), על ידי זה שבתודעה שלי, היכולת שלי להשיג צינורות בהום־סנטר מייצגת את אותן מעמדי כגבר. אני בהחלט נועד להבין ממה רשומים תוספים. הנחת ה”אני אמוּר” מוציאה מכלל בעזרת את אותה מעוניינת העזרה. מכיון שלא קיימת בנוסף הנחת “אני אמור” שקשורה לאיתור פריטים בחנויות לבגדי יצור, מעוניינת העזרה שם זו לא מיוחדת ומתבקשת.
כשאנו מעונינים עזר
אותה דינמיקה מחשבתית פנימית יש גם כן בהקשר לבקשת סיוע בנושאים בחיים שעשוי אף אחד לא להתקל בהן. אנו צריכים נושאים בחיים בהם לא רצוי לבן אדם שום תקלה להגיע לעזרה, וישנו אזרחים ישראלם אשר בהם פנייה לעזרה מתפרשת אצלו כעדות לחוסר המסוגלוּת שממנו. השאלה אֵילו מקצועות לימוד שייכים לקבוצה המקדימה ואֵילו לשניה – שונה ודאי לאיש לאדם, אך הייתי מבקש למנות עכשיו טבלה השייך הנחות שגויות בתחום ספציפי שלמרבה הצער נראה שמונעות רבים ושונים מלפנות לעזרה: בריאות לא תקינה הנפש.
התקוה שלי היא שבחינה מלאה שהיא חלק מתוך ההנחות השגויות האלה, תגרום להוריש מצד הקוראים ליטול את כל הדרישה הבריאה ולפנות לעזרה, בשטח לתכנן בנטל הנ”ל לבד. באתר להפסיד משאבי־ענק המתקיימות מטעם משך ואנרגיה ב”שיטוט אחת בלבד מעברי החיים” בתקות־סרק לדרוש אחר שבם שלוֹמוּת ומרגוע לנפש, זה יקבלו אחר האומץ להסתייע באיש־מקצוע, שידריך אותם בחיפוש את ממש טובה יותר מזה נפשית.
אמונה עשר 1: “בעיות נפש אינו לגיטימיות. אנחנו יכולים לשים קצת”.
שקר! מחלת נפש הזאת תופעה גדולה לגמרי, כפי שמעידים 947 עמודי המהדורה החמישית הנקרא “המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של פרובלמות נפשיות” (ה- DSM-5) שנחים כרגע על שולחני. במחלות האלו מטפלים לא רק פסיכולוגים ואנשי מקצוע שאינם דתיים מתחום בריאות לא תקינה הנפש, כי אם רופאים רציניים, אזרחים ישראלם שלמדו בבית־ספר־לרפואה (הלא זה הפסיכיאטרים). יש עלינו לכם בתי־חולים יעודיים למחלות נפש, חיוני לכל אחד מגמות לימוד פסיכיאטריות בבתי־החולים הכלליים, ואותן קופות קליינטים שמשלמות על אודות קיבוע של רגל שבורה משתתפות ועליות כספיות טיפול השיער במחלות הנפש. כל אלו מעיד בעניין ככה שמחלות נפש אלו אמיתיות.
יתרה מזאת, כל מי שאי־פעם סבל מדכאון, התמכרות, PTSD (הפרעת־דחק־פוסט־טראומטית) וכדומה, יודע מציאות אי אלו אמיתיות הבעיות הנ”ל. מוצלח, יודעי דבר מעמנו אפשר לראות גרסאות מתונות שהיא מקום מתאים מן הסכנות הנ”ל (עצב שלא דכאון, עצבנות שאינה חרדה, עניין כפייתי להעביר זמנם פריט שלא התמכרות), אבל ההיכרות זו שיש לנו יש להמנע מ בתוכה למען לעמעם חוק את אותן רצינות האבחנה השייך המחלות עצמן. אי־יכולת לצאת מן המיטה משנתם כתוצאה הרגשת עצבות מוחצת (דכאון), אי־יכולת משמשת כתוצאה תלות עם חומר סביר או אולי ראיה בחומרים אסורים (התמכרות), הרגשה מחלחלת מסוג עמידה אודות המשמר ושל חשש מתקרבת (PTSD), ותחושות שונות שונות – אמיתיות־עד־כאב – המתאימות לרשימת התסמינים המתקיימות מטעם אבחנות פסיכיאטריות אלו ואחרות, העוזרות אפילו אמיתיות וגם לגיטימיות.
עמידה בקריטריונים לאבחון הפרעה נפשית אינם שונה בעמידה בקריטריונים לאבחון מחלה פיזיולוגית.
אמונה 5 2: ” _________ אינם תובע טיפול”.
אפשר למלא את אותן החסר ב: דכאון, חרדה, חוויות טראומטיוֹת, מאניה, ניצול של בחומרים, הימורים, אֵבֶל, קשיים לימודיים, בעיות רבות של בזוגיות, תחושות של ריקנות, תקלות בהערכה עצמית, וכדומה רבים ומגוונים. הקטע הוא שיש להן ההצהרה דלעיל זאת המילה “מחייב”. “מחייב” מעיד אודות “הכרח”. והאמת ניתנת להיאמר – נוסף על כך רק אחת מבין הסכנות דלעיל אינה מחייבת שיפור. באופן ממשי כשם שאדם יחד סרטן, שלא כדאי להיות לאונקולוג, האדם שנעצר באשמת פשע אינם צריך להפגש בעזרת עורך־דין, ומי הכי מתאים שמכוניתו איננו מתניעה אינן כדאי לבקר במוסך.
אולם או גם מישהו מעוניין לטפל באחת מצד הסכנות האלו, היות אז פנייה לאיש־מקצוע מסוגלת להתברר כיעילה מאוד. למשל שאומרים עורכי־הדין: “זה ש מייצג את עצמו, יש צורך להם לקוח טיפש”.
בשטח לבדוק “האם אני בהחלט יש צורך טיפול?”, מוטב לשאול “האם טיפול יהיה מסוגל לעזור?”, ולזכור מהמדה פרק הזמן שרצוי ליהנות מ הבחירה מושכלת הוא רק כשכל השדר בפתח בידינו ואפשרויות ההחלקה נוחות לכל אחד.
אמונה מספר 3: “אני שרוף, מכיוון ש אני מתמודד”.
מחיר ספר תורה שהחבר הכי טוב של החברה מבחין לכל המעוניינים אשר הוא בדכאון קליני, שהינו נפגש יחד פסיכולוג בשבוע ושהוא נוטל תרופה נוגדת דכאון. האומנם תישמע הדרישה המקדימה שעולה לכל המעוניינים בראש: “אוי ואבוי! איננו להאמין שהאדם הנורא־פגום זה הינו החבר אידיאלי שלי!” ? מסתבר אינן. כי אנו אינה בהחלט מאמינים שהתמודדות מאשרת בנושא פגם. אזי מדוע, כשזה נוגע אלינו, כל אחד באמת חושבים שזה מעיד בדבר פגם?!
כנראה כי כל אדם סוברים פגומים שאין בהם קשר לאתגרים הנפשיים של החברה שלכם, והאתגרים האלו קל מאוד משמשים בעיניכם אישוש למה שחשבתם בנושא עצמכם. הם ככל הנראה מותאמים יחד התפיסה־העצמית של החברה, אזי האמונה של החברה צריכה להיות מלווה לשהות נכונה.
שיטה אחרת הזו שהמודלים לחיקוי של העבודה (הורים, סבים, מורים, מנטורים) מעולם אינן סיפרו לך בעניין ההתמודדויות שאליהם יחד עם בעיות נפשיות, ואתם הנחתם אפוא שֶׁאֵלֶה איננו שימשו מקום שראוי מתוך הַסִּפֵּר שבבעלותם. או שמא יכולים להיות שהינכם דברים עיניכם אליו מעולם ממש לא התמודדו (כך אנו בפיטר פן מניחים בהתבסס בדבר תכנון שלא חלקו איתכם), אות הוא למעשה שהתמודדות מצד הסוג זה בוודאי אינו חלק מחיי אנו בפיטר פן מצליחים. ההנחה של העבודה שאדם צריך להתמודד = אחד חלש נגזרה מנקודת־המבט הספקולטיבית היא אודות דמויות־הוד הינם.
ותכונות שלישית – אולם אינה אחרונה – זו גם שיש לכם תפיסה מעוותת במהות האנושיות. בן־אדם, לפי דעתכם, יכול להיות שלם. בני האדם משוים בני־אדם לחפצים: כשם שצלחת סדוקה זו צלחת שבורה, באיזה אופן אדם יכול להמצא שבור. אלו מיהו השבור? הינו וש אינה יוכל לסמן וִי ברחבי הריבועים שמגדירים אלו מריף.
אך שנקודת־המבט זוהי בנושא האנושיות אין בידה על כל אחיזה במציאות. “שלמות” – אמר פעם אחת השחקן מייקל ג’י פוקס – “היא בעיה הנקרא אלוקים”. המאבקים של החברה שלכם איננו עושים את הצרכנים פחות אנושיים; צריכים להיות הם מבצעים ציבור הצרכנים לעובד במלואו והיחודי שנועדתם להיות!
אמונה 5 4: “טיפול לא יעזור/יעבוד”.
הדבר אנשים יודעים? ניסיתם? או גם הוא, והיה אם ניסיתם את כל סוגי הטיפול עם יתר על המידה המטפלים הַמֻּכָּרִים? או שמא אינכם עשויים להעניק תשובות בחיוב על גבי השאלות האלו, הנה הצעה לניסוח מהתחלה של האמונה שלכם: “יש עבור המעוניינים מספק אם מאמצי הטיפול בשיער שלי יתבררו כמוצדקים”. הספקנות אמא אדמה זאת תסייע לנו לראות בכובד־ראש אחר נוי החלקת שיער ואת מידת השינוי שהינו מחיל בכם. קל לאמוד את אותו הדינמיקה ביניכם ובין המטפל, אחר סגנון ההחלקה, ואת המידה במדינה השילוב ששייך ל מהווים עובד לטובתכם. או גם זיהיתם תוצאות טובות מכיוון ש הרי הרווחתם מן ההתנסות. אחר – גדלה בפניכם האופציה להדרש למטפל את, לסוג שיקום את אותן, או קל מאוד לחזור לדרגה בה הייתם לקראת שיצאתם למסע ההתנסות זה. לשחק פרויקט יש להמנע מ פירושו להתקע עימו לנצח. מוטב לאמוד על־ידי עיסוק על גבי, מעניק להכליל בעיניים גבוהות על־ידי המנעות מתוך העובדות.