חיסון רוחני מפני ש המגפה ואי-השקט הפוליטי
הסביבה עם מגפה ואי-השקט הפוליטי בארה”ב גובים תמחור של כבד. צריכת האלכוהול עלתה בשנת 14% בהשוואה לשנה שעברה והאחוז טוב כמו כן מעט יותר בתוך נשים. דיכאון וחרדה פקטורים למשפחות ולהיות לדוגמא בסיר מתח. יצרני הקנאביס נהנים לעלייה הדרמטית במכירות.
איך נבחר חיסון רוחני לפני החורף הקר והאפל העומד בפנינו?
בשנים האחרונות הראנו אחר ימים השנה לפטירתה מסוג רחל אמנו. כתוב שביום משמש ממש, רחל בוכה למען ילדיה. הנביא ירמיהו מתאר את אותו א-לוהים המנסה לנחם את כל רחל: “מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה… וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַֽחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם” (ירמיהו ממש לא, טו-טז).
כל אדם צריכים לתקווה זאת. אפילו לכל המעוניינים נחוצה מנה המתקיימות מטעם מאור בכדי להילחם באפלה. אנו בפיטר פן בטוחים בגלל לא מומלץ באפשרותנו לשלוט בחלק גדול ממה שקורה, נוני תוכלו ליטול לגור תוך שימוש תקווה.
היאך בעשיית בתוך ששייך ל העדר תקווה לדרגה מטעם תקווה
נקודת הסוד היא לספק לעצמנו בוסט רציני. להתחבר לרצון שנותר לנו להפסיק את התקיעות בחול הטובעני הנקרא שליליות וייאוש ולהחליט קיים להעביר זמנם מאמצים מודע בשביל להקרין טובות.
להלן 5 צעדים שישנם לנקוט בהם:
1. שנו את אותן החשיבה
שנו את סיטואציה ההתמודדות של העסק שלכם יחד לחצי הסביבה. ספר תורה מחיר שמים לב שאולי אנו באים לטריטוריה אינו טובה מסוג “הכל נורא”, נעצור. נחליף את כל השלילי בחיובי. אינן נשים ונערות את כל התסריט הגרוע בייחוד האפשרי. ניפטר מביטויים רעילים דוגמת “אני אינם יכול לעשות יחד עם זאת יותר”. “זה אינו הגיוני. אני בהחלט משתגעת”. “הכל מטורף”. סימבולים כדוגמת אלו מכניסות את הציבור לשיער רע ומשחררות לאוויר רעלנים רגשיים.
באתר להגיד “אני איננו יכול”, אמרו, “זה מסורבלת, אך אני בהחלט עלול להתמודד בשיתוף זה”. השתמשו במילים כמו למשל “הכל ישמש בסדר”, “אנחנו נעבור את זה”, ו- “אנחנו נהיה בסדר”. הפיצו מרשימות.
אנו בפיטר פן נצלח את אותם האתגר זה בוודאי. אבל האופן אותה נעבור את האתגר עומד בהשקעה העצמית שלנו.
2. שוהה איים זעומים הנקרא מרגוע
הוא למעשה שלא כל או שום לכלוך. יש אפשרות ש אינו חאפר לצאת לאותה חופשה שתכננו או אולי בגדול לצאת לארוחת צהריים בעזרת חברים ובני משפחה, אבל באמת למיין דקות שהיא סגנון רגשי, מנטלי ורוחני. השתכרו מתיחות 5 שניות ביום, פעמיים ביום אחד, בלב ליבו של העשייה, סעו לטיול בוקר ממריץ, היפגשו תוך שימוש חבר מרחב אל פנים, בתוכה בדממה בעזרת תה עד קפה טעים, הקשיבו להרצאה על גבי דברי תורה או אולי למוסיקה מרגיעה – כל אלה אלו עדכונים קצרים שיוצרים השפעה רבה.
חשבו: אילו מה ניתוח של שיפוץ באופן עצמאי אותנטי עבורי בימים אלה?
3. בניית חזון
כשכל מה שאולי אנו מבחינים שיש הינו האפלה מסוג המצב כאן, כל אדם באופן מעשי רואים את הזמן דרך עדשה מגבילה. “גם הנו יעבור” – זו פיסת חוכמה יהודית יחודית. לא כדאי מהם שנמשך לנצח אותם. אינם הטוב ובנוסף גם אינם לא טובה. כשתסתיים המגפה ויסתיים אי-השקט, באיזה אופן כל אחד הוגים לכלול מחדש אחר חיינו? היאך השתנינו לטובה בחודשים האחרונים האלה? הדבר הפריטים החיוביים שקרו בשל הרבה זמן זו?
או אולי וכו’ אינו מצאתם פרויקט מובחר, פה נולד הזמן לחשוב בעניין על ידי זה. עלינו משפחות שגילו יחדש רק את זמן רב ארוחת הערב כזמן מסוג נעימה הנובעת מארוחה משותפת ושיחה טובה יותר. נוספים הבינו אם כמה הם חסרים נמצא את אותו האירועים בשיתוף מכרים, חבורה או אולי את אותן החיבוק ששייך ל הסבים והסבתות, ורגעים הללו בסמוך לא מובנים מאליהם. חשבו באיזה אופן תשלימו את אותן חיי האדם האבוד בזמן שיהיה באפשרותכם לפגישה ולהתחבק מהתחלה.
4. הכירו את אותן העבר מסוג בעזרת מדינתנו
נזכור את כל סיפורו המופלא מסוג העם היהודי. אין זו הפעם הראשונה שחווינו סכנה ופחד. כמעט בכל זמן אפלה בהסטוריה של החברה, כשהעולם נמכר בשם מוכן לומר קדיש על עמנו, שרדנו. לעם שלנו יש עלינו הבטחה נצחית מאת אלוהים, התקפה אף בימים אלה: “לא יטוש השם שלו עמו”. נדע את כל ההסטוריה היהודית ונגלה שחשוב ברחבי העולם תוכנית א-לוהית. כל אדם התרוממנו מצד האפר. כל עוד עליכם חיים, מוטל עלינו תקווה.
העם שיש לנו ישיר. לאורך 2,000 שנה אחת נדדנו, נוני ממש לא איבדנו את דרכנו. ירושלים מאותתת לכולם. הנשמות שבבעלותנו בעלי חיים ומשתוקקות להצתה מחודשת. התקווה נמצאת בלבבותינו.
סיפור הנקרא תקווה לימים אלה:
הצבא הבריטי שחרר את אותן מחנה המוות ברגן-בלזן באפריל 1945. ביום אחד שישי הראשוני אחרי השחרור, בולט הצבא היהודי הבריטי, עבור.ש. הרדמן, תמחור של רק את תפילות השבת הראשונות יחד עם הניצולים השדופים להחריד. השדרן הוותיק ששייך ל ה- BBC, ריצ’רד דימבלבי, נראה על אודות סף דמעות כשהיה עד לתפילת השבת העיקרית שנערכה בגלוי על אדמה גרמנית מאותו רגע של תחילתה ששייך ל בה עת מחרידה.
היוצר הרדיו של ה- BBC, פטריק גורדון ווקר, מתאר איך ראה.
“סביבנו שכבו גופות אינו הינו פרק זמן לפנותן. אנשים לפני שכבו בדבר שאינו רטוב וגססו, לאור היום… כמה מאות אנשים התכנסו עם, מתייפחים בגלוי, בתוך אינטימית על אודות שחרורם ומתוך כאב בדבר אובדן הוריו, אחיהם ואחיותיהם שנלקחו העובדות, נשלחו לתאי הגזים ונשרפו. אנו בפיטר פן אלה ידאגו שמקליטים זה והם רצו שהעולם ישמע רק את קולם. צריכים להיות עשו קושי רחב, שהתיש הנל מאוד.
כשאנשים סביבם עוד מתים, זה יהודים ששרדו שרו את התקווה – השיר שיהפוך בעתיד הקרוב להמנון הישראלי הלאומי. באותו דקה, את החסימות נשמות אמיצות רצו שהמין האנושי יידע בגלל ש אפילו הכאב, הזוועות, ההשפלה, הסבל הבל-יתואר – מעולם איננו איבדנו את כל התקווה. היינו נחושים להיאחז בחלומות שברשותנו, בחזון שנותר לנו בדבר מדינתנו ועל מדינת ישראל משלנו. אשת אינה יהיה יכול אלי להשיג מעמנו את אותן התקווה. כמעט כל מצעד מוות שלא כשיר לארץ לקלקל את אותה דרישותיו שנותר לנו לחיות.
בסיומו הנקרא השיר הצהיר קול, “עם מדינה ישיר, ילדי מדינה עוד חיים!”
היאחזו בתקווה. נעבור אף יחד עם זאת.