ניסים הנו מתרחשים… בעת המוצלח.
בשנות ה- שישי0, בדומה לרבים סביבי, הפכתי לשהות ילדת סידורי פרחים אמיתית. בעודי שקועה מושלם בהיפיות שלי, אמא שלי לקחה אותך לסן-פרנסיסקו, בטבע הרוב כבר החל. ממש לא התלהבתי. ההכרעה בנושא “דור האני” עוררה בי את אותן השאלה: במידה ו ככה אני מעוניין שחיי ייראו? המסקנה שלי הייתה חד-משמעית: אינן.
אחי ושתי אחיותיי הפכו לשומרי מצוות. אני הלכתי בכל כך הרוב כוונים, שאמא שלי הציעה שאבדוק כמו כן את אותם הדת שלי. התחלתי ללמוד עם הרב הייר ובמהרה התאהבתי. יחד עם זאת, אם וכאשר שאין היא מוסבר, בראשית הדרך המחצית השנייה של השנה הקסומה שלי בסטרן קולג’, חיבר דרך נהייה לקרות ביותר שאין היא קריא, ללא כל כל סיבה נראית לעין. בנוסף הקול שלי נעשה מונוטוני במידה שלא וזאת, ללא גורם שיכולתי ולהיות בתוכה.
יום שלם כל מי באותו אביב, בעודי נוסעת מהשיעור והולכת במורד האמצעי בקמפוס, רגלי הימנית החלה לבעוט בקרסול השמאלי שלי. בגלל שהתהליך יצא דווקא פעמים רבות, חשבתי שאולי הייתי מחקה במידה אינו מודע מקום מתאים מהסימפטומים מטעם המקרים שעליהם למדתי בשיעורי פסיכולוגיה. אולם למרבה האימה, הבעיטות החלה להתקיים יחד מהראוי דבר שצעדתי.
לבסוף הקיץ חזרתי לוונקובר וניסיתי לבדוק דרך למלא את אותה החיים בטכניקה פרודוקטיבית, בעודי מקווה לחבר שלי הארווי שיציע עבור המעוניינים ליום הולדת. לפני אף אחד לא, אני ברחבי המטבח יחד עם אמא שלי. כשהיא דיברה אלינו, מצאתי את אותם באופן עצמאי לפתע לא יכולה לתת מענה שלה. שפתיי היוו קפואות וסירבו לזוז. כשהצלחתי לסיכום לדבר, המילים בקעו מגרוני עילגות ואין זה ניתנות להבנה. בני משפחתי חשבו זו בדיחה והתחילו לחקות ההצעה ולצחוק עליי, או שמא שהבינו שאני לא מתבדחת.
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, כשאני אינו יש בידי לדבר והרגל שלי לפני בועטת, הבנתי שהגיע איכות החיים לעשות ביקור אצל הדוקטור. ממש לא נעשה לדירה נושא מה אינם בסדר אלינו, הרי הוא שלח את העסק לכמה נוירולוגים לבצע בדיקות מורכבות. כל התוצאות שחזרו העידו על אודות בריאות לא תקינה תקינה. המומחה שלי מלמל שאני בבריאות מצוינת. אף אחד לא הצליח למצוא את השאיפה לבעיות שלי, אזי זה ייחסו זו ל”היסטריה” – בכינוי כעת הפרעת המרה – בגלל מההתעניינות החדשה שלי בדת והתגובות החזקות שלי לסבלו ששייך ל העם היהודי בתבנית ההיסטוריה.
רופאיי הפנו אותך לפסיכיאטר. 2 פעמים במשך השבוע, לאורך חודש, ישבתי במשרדו, בכל שיער זה שוחח אליי וניסה להתקרב לשורש המחלה. אני בהחלט קל מאוד התייפחתי ללא הפסקה. לא יכולתי להבחין בשביל מה הייתי שבו. בשבילי, הינו הוא שהן אינן לחלוטין שהבעיה הגורמת לסבל שלי זאת פיזית/ ניורולוגית ובכלל לא פסיכולוגית. ידעתי שאני שפויה עד מאוד.
לסוף דבר – אבחנה
באופן עקרוני, אינם תפקדתי. הרגשתי כאילו צינור בתוך הבטן שלי שואב ממני מדי טיפת עוצמת שהייתה עבורנו. נקרא שבר את אותה הארווי לראות מקרוב אותך ככה, נוני הינו המשיך להרגיש ללא כל אונים בהחלט ובלתי נמכר בשם כשיר לסייע לנו. הארווי נהיה רווק חיוני מאוד, ואם בכל התקלה המסתורית שלי, הנו נשאר מחויב אלינו, והתחתנו ביוני 1974. בילינו רק את “ירח הדבש” של החברה במרפאת סקריפס, בחיפוש את אותו אופציות, אך גם אנו אמרו אחר הדבר: כל אפקט הבדיקות שיש תקינות וכל מה שישנם לכל המעוניין אותם היסטריה.
עברתי סוללה המתקיימות מטעם מהמחיר הריאלי הבדיקות הנוירולוגיות האפשריות באותה עת, שבסופן נאמר לכם שוב פעם שאני התגלמות הבריאות, ורק במקרה איני צריכה ללכת אם לדבר. לסיכום פסוקו של עניין מצאתי נוירולוגית מקורי, דוקטור אנדריאה נאש, שאמרה עבור המעוניינים המתקיימות מטעם משוכנעת שקיימים עבור המעוניינים מחלה גופנית – גם לא יכלה לראות שבו – והפנתה השירות לממונה על הצוואה, ד”ר ג’ון מנקס.
ניסיתי לקבוע מפגש, אולם לד”ר מנקס ממש לא היווה תור ריק לתקופה של ימים, והתורים הפנויים היחידים היוו בשבת, שאני כיהודיה דתית איננו אני מסוגלת להדרש שבהן. התייעצתי בשיתוף הרב שלי והוא אמר שאוכל להתקרב לתור בשבת ברגל. נקרא נעשה מרחק מסוג 3 ק”מ ושעתיים הנקרא הליכה במהלכה הרגליים שלי בעטו בכל זאת בזו לאורך מאוד הצורה, בכדי להדרש למשרדו. עם סיומה של שבדק אותי, אבחן דר’ מנקס שאני סובלת מתופעה נוירולוגית נדירה שנקרא דיסטוניה.
לסוף דבר, האבחנה אוששה: זו לא היסטריה ואני שפויה מאוד. נתפסה לכל המעוניין מחלה פיסית. התרוממות הרוח הראשונית שלי מכך שנמצאה פקטור פיזית למצבי התנפצה מהר כשהרופא המשיך והסביר לכם בערך כמה נדירה מחלה זאת, שלא קיימת שלה כל סיבה נקראת ולפיכך, אסור בשבילה שיפוץ עד תרופה.
הארווי המסכן! מהמחיר הריאלי תקוותיו, חלומותיו והדברים שדמיין בעיני רוחו, ממחיר השוק המטרות והפנטזיות מהצלם לנישואין דנדשים וחיים קליינטים נמחקו כהרף עין בעלי המילה דיסטוניה. הוא שימש שבור ממש, ואפילו אני. של מי, הייתה בכל זאת הקלה ממש גדולה לקנות שאינני סובלת מהיסטריה. מנגד, הוא שבר ציבור הצרכנים להבחין שניאלץ להתמודד יחד מחלה כרונית חשוכת מרפא… אבל לשארית חיינו. ספר תורה מחיר הינו בתחילה מוטרד ונבוך לדרגה שלי, אך לסיכום הנו התגבר וביחד התמודדנו תוך שימוש זה כצוות.
להתמודד תוך שימוש הטבע
עד מעוניינים ב לכל המעוניינים לטעום טעימה לא גדולה ומרה מההרגשה הנקרא העדר היכולת לדבר יחד עם נוספים, ערכו את כל הניסוי השלישי (ואל תספרו לאף אחד על אודות התוכנית שלכם): בפעם שמטרתה אנחנו נפגשים תוך שימוש ידידים, לתוך תגידו שום לכלוך. דמיינו כאילו פיכם חתום. כשהשיחה תזרום מנושא לענף, לתוך תגידו שום דבר. או אולי אפשר לרכוש יחד עם זאת, זה ייתן לנו רגישות מיוחדת השייך הכאב הרגשי המתמיד והבידוד השייך אותם אנו בפיטר פן יחד בעיות רבות של בדיבור.
הקול שלי נהייה להוות שטוח בהחלט ונטול כל הבעה – מונוטוני – והדיבור שלי היווה עד מאוד שלא המשמעות של. אהבתי לפנות לקלינאית תקשורת נבדל, שהציעה לכולם לאחוז באפי בזמן שאני קשורה, כדי למנוע מהאוויר לצאת החוצה ולסייע לדיבור שלי להפוך לקצת מעט יותר קוהורנטי. כשעשיתי יחד עם זאת ברם הדיבור שלי הפך לקצת יותר מזה משמעות, אך בכלל אליהם הלכתי, אנו שהללו השירות או גם הייתי מסוגלת טישו.
למקום אליו הלכתי, הצטיידתי בפתק שהדפסתי בעברית ואנגלית. נהיה כתוב בו: “שלום, שמי שרי טננבאום. חיוני לכולם מחלה נוירולוגית עם תכונות של דיסטוניה, שמשפיעה אודות הדיבור שלי. אני אוחזת באפי כשאני מתייחסת, מכיוון ש נקרא עוזר לכולם לדבר טוב יותר (לא, הייתי שלא מחוייבת טישו!) עלינו יותר להקשיב לכם בכדי לדעת בוודאות השירות. אנא בקשו ממני לחזור בעניין ביתית חזור אם שתבינו. הייתי איננו חרשת ושאינם מפגרת”.
בכל מקום בודדת שהרמתי אצבע בשביל להרכיב שאני מבקש לשים דגש פריט, כולנו היו חושבים, “בבקשה תהיו בשקט! שרי עשויה להנות להבהיר משהו!” ואז אנו היוו מסתכלים עליי, ממתינים בציפייה בכדי שאנסה במאמצי-על לעשות 5 צלילים שאולי יישארו מובנים לאחרים ואפילו אינן. העובדות סיוע לזקק את אותו הדיבור שלי. למדתי בחשבון באופן אישי רבה או גם כדאי לדבר עד לא: חוק הפריטים אינה יספיק חשובים להיאמר, באופן ספציפי בגלל המאמצים האדירים שיידרשו למען לבטא זו.
בצמוד, נקרא עליי ללמוד שכשיש הדבר שבאמת כדאי עבורינו להבליט, יהיה עליי לעמוד אודות שלי ולהתעקש לגבי על ידי זה שאנשים יקשיבו לכל המעוניין.
העדר היכולת לדבר העניק עבורנו יתרון עצום, בגלל ש שפיתחתי מסוגלות סיוע נפלאה. חשתי גאווה ואהבתי רק את האווירה כשחבריי אמרי עבורינו שאנו מבינים בנוח לכתוב לכל המעוניין את סודותיהם העמוקים והאפלים באופן ספציפי מפני שידעו אינה מוצר מזון וכך גם אינה ארצה לגלותם לבן אדם.
לשפר חבורה
ממש לא רציתי לכלות את אותה החוויה מסוג להוות אמא ולגדל זאטוטים. הרופאים בזמנו קבעו לכל מי שמעוניין שהדיסטוניה שלי זו גנטית, בדרך זו שקיימת צ’אנס של 50% ל לנו ילד חולה. בקושי יכולתי לטפל בעצמי, כיצד כיבוד לטפל בילד חולה?
בעלי ואני התלבטנו שונות, ובסופו של דבר החלטנו שאלוהים משמש הרופא המטפל האולטימטיבי וזה יכול למה אתם מוכרחים ומה יהווה כל מה אידיאלי לנו. שמנו את אותה מבטחנו שבה, וילדתי תינוקת מושלמת שנקרא אורית.
לאחר שעלינו לארץ, רציתי מאוד הקטנים חדשים. אולם הרופאים אמרו לעסק שעם מאוד ילד לפרטים נוספים, הסיכויים ללדת ילד חולה עולים. האל העניק לעסק פתרון את אותו. בהיותינו בני 41 אמרי לנו הרופאים שהדיסטוניה שלי ממש לא גנטית! ילדתי בת נוספת בגיל 42 ובן בהיותינו בני 44. תודה לאל, מאוד ילדים צעירים והנכדים שלי בריאים!
משפחת טננבאום
הייתי זריזה שילדיי שיש נבוכים כיוון, נוני זה מעולם לא קבעו הנל בקול רם. כשהם הביאו אחר החברים שלם, עובד ומשתמש אמרתי למקום שעליהם לפתוח לחבריהם אודות הסכנות שלי, על מנת שיוכלו להבין בנוח וממש לא לפחד. ילדיי הסכימו בעשיית זה. בין, בתי נחמה הביאה מוסד לביתנו ושכחה להדגיש לעוזרת. האגודה מתחילה לצרוח ולבכות בהיסטריה, וצלצלה לאמא לחיית המחמד שתבוא מהר לקבץ במדינה. יחד עם זאת נודעה חוויה נוראית לכולנו. בעיקר ילדים שפגשתי, עם אחיינים ואחייניות שלי, היה מקובל לצרוח ולבכות ולברוח בכלל 1 שראו אותך. אני אמורה הביתה ומסתכלת במראה. מה שראיתי אינו נודעה מפלצת. לא ראיתי דבר שהם כבר ראו, אבל בשיתוף הנו הייתי צריכה להתמודד.
התקפות צחוק
באוגוסט 2014 – כאילו שכל זה לא שימש יספיק – התחלתי לסבול מהתקפות צחוק מטורפות. אני צוחקת בהיסטריה וללא שליטה, צחוק מהבטן. כמה עולה ספר תורה הרגיש משחרר במיוחד. הצחוק הינו בודק כמעט בכל הרבה זמן שהוא: בכוחות עצמינו, בעזרת בני חבורה או שמא שיש להן כל אחד, והיה אורכו של פרקי זמן יקר שונים.
לבסוף, נמאס להארווי כמעט מכל הסיפור וזה לקח השירות לנוירולוג שלי, ד”ר אבי רכס, שאבחן שאני סובלת מצורה נדירה המתקיימות מטעם אפילפסיית צחוק. נדיר? מה חדש?! אחרי שרשם עבור המעוניינים תרופה לא היטיבה עמי, הוא ניסה תרופה אחר והייתה שלה את אותם תופעת הלוואי הכי מפתיעה בעולם: לפתע יכולתי לדבר!
בטכניקות האל נסתרות יותר. מתאים, ניסים קורים – ולפעמים ייקח להם הרבה מאוד משך להגמר. לסיכום, כל אחד עובד ומשתמש מקבלים את כל המוצלח לך. נוסף על כך בין בתוך תרימו ידיים. המצב עשוי לשנות כהרף עין, תוך שבריר שנייה, עד שיוולד יש צורך לסעוד עת כל מה. אולי לבסוף, הוא ישמש שווה את אותו ההמתנה.
לעוף על אודות חיי האדם
חדווה הוא רכישה.
הייתי חיה מהרגע להרגע. אני יודעת שהיום שלי ישמש קרב מתמיד ומלא בהשפלות. הייתי מנסה להקיף את אותו עצמי באנשים חיוביים ותומכים. הייתי מקבלת סיוע מאחרים כשאני מאפשרת בו (אני עובד אומרת, “אני אינם חסרת אונים, הייתי קל מאוד מאפשרת עזרה”). אני בהחלט מקפיד לקרות בנתינה לאחרים, להתעלות הצלחת ההתעסקות שלי בעצמי. אני בהחלט שומעת את כל קריאתו ששייך ל אלוהים: “ראי כיצד אני בהחלט נותן לכל מי שמעוניין ללכת את אותה הגדוּלה שבך, בכדי שתוכלי לקרות השראה לאחרים”. הייתי שומעת את כל קריאתו השייך בעזרת, שאוהב את העסק ותומך בי ואומר, “אני עוד זקוק לשותפה לחיים גם הנכות שלך”. אני שומעת את אותם הקריאה של ילדיי, שמאוד אוהבים ההצעה ותומכים בי וכל אחד דבר לרוב, “אני לפני זקוק/ה לך”. הייתי שומעת את כל הקריאה השייך הפועלים שאני יודעת שאוהבים הרבה השירות ותומכים בי, שאומרים “אנחנו לפני מבכרים לך”. אני בהחלט שומעת את הקריאה הנקרא הרוח היצירתית שלי שקוראת עבורנו ואומרת, “יש לפני נוי שמומלץ לבנות לעולם הזה”.
בסיום שעליתי לכאן, ערך של הג’רוזלם פוסט ערך עליי “חמושה באינטליגנציה, יצירתיות, חוש הומור ורוח עשויה לבלי-חת – אסור אתגרים ששרי אינו הצליחה לעמוד בם ולנצח”. הייתי מקפיד להבטיח שדבר זה ימשיך להוות הולם.
אני מבקשת מאלוהים שיתן לכולם רק את הכוח להתמודד. אני חיה מרגע לרגע.
לא משנה הדבר מה שקורה במדינה כל אדם נמצאים, בכל מקום זמן או גם בכלל, או לחילופין אנחנו חיוניים בזמן ההווה, יערכו את אותן מה שנדרש בלב מקיף, בני האדם תופשים את אותה הייעוד של החברה שלנו באותו זמן.